111
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
את הפרטים שבהם הם שוים - אמירת הלל בשחיטה, וכדומה - ועל כך נשאלת השאלה ,מאי טעמא".
והגמרא מבארת שמהות אמירת הלל בשחיטת הפסח שונה מאמירת הלל באכילתו, בלילה:
התירוץ הראשון: ,,לילה קא ממעט יים לא קא ממעט" קשור לטעם של ,התקדש חג", ולכן ממעטים את ה,,לילה" של פסח שני. אך אמירת הלל ביום אינה תלויה בזמן מצד עצמו, ולכן אין ,ממעטים" אותה. כלומר, התירוץ הראשון מרגיש בעיקר את ההבדל שבין אמירת הלל ביום לבין אמירתו בלילה על ידי הסברת הסיבה לאמירתו בלילה, ובמילא מובן, בדרך השלילה, שאמירתו ביום אינה מפני ,התקדש חג", ולפיכך אין הבדל בין יום י"ד בניסן, פסח ראשון, לבין יום י"ד אייר, פסח שני.
התירוץ השני, ,אפשר ישראל שוחטין את פסחיהן... ואין אומרים הלל", מדגיש את הטעם לאמירת הלל ביום, הקשורה לשחיטת הפסח (,,אפשר ישראל שוחטין... ואין אומרים..."), ולכן מובן שצריך לומר הלל בשחיטת פסח שני בדיוק כמו בשחיטת פסח ראשון.
אבל שונה אמירת הלל באכילת הפסח (ראשון) שהאכילה עצמה אינה מספיק לחייב זאת, אלא אומרים הלל מהטעם של ,התקדש חג", כדלעיל, ולכן אין אומרים הלל באכילת הפסח בליל ט"ו אייר.
ויש לומר, שההבדל בין שני
בא נ
התירוצים הוא: לפי התירוץ הראשון קשורה גם אמירת הלל בעת השחיטה לזמן, ל,יום", כפי שהדבר באכילתו - אלא שההבדל הוא, שבאכילתו הזמן עצמו הוא הגורם לאמירת הלל, בעוד אשר בשחיטתו יוצרת מצות השחיטה את הזמן: על ידי מצות שחיטת הפסח ב,יום" זה, הופך הזמן עצמו" לזמן הטעון הלל". ואילו לפי התירוץ השני אמירת ההלל היא רק מפני שחיטת הפסח - ,אפשר ישראל שוחטין את פסחיהן... ואין אומרים הלל"*.
הערות
- 2. ראה תוס' ערכין שבהערה 41. ולהעיר מירוש' ורמב"ם וצל"ח שבהערה שם. וראה מכתבי תורה (מכ' ג') דלפי פי' התוס' ברכות (יד, א ד"ה ימים) צ"ל דכוונת התוס' בערכין - ד,אז הוו להו יו"ש" - הוא ל,פסח שני".
- 3. ועפ"ז יש לבאר מה שפרש"י בתי" הא' ,ולקמן אמרינן נביאים שביניהן תקנו" (ראה לעיל הערה 55) - כי מהגמ' מוכח שההלל שייך ליום - להזמן, וע"ז מתאים יותר מה ש,נביאים שביניהן תקנו כו' על כל פרק ופרק כו'" שהם ענינים השייכים להזמן (מצד איזה דבר שאירע בו וכיו"ב) לא מצד הפעולה עצמה כו'.
- 4. ולכן פירש"י ,,דדבר מצוה הוא טעון הלל", היינו מצד מצות שחיטת הפסח עצמה. ועד"ז מובן מרמב"ן ור"ן לפסחים קיז, א.
- 4. וגם עפ"ז יש לבאר מה שלדעת רש"י (לעיל סד, א. ד"ה אם גמרו וד"ה ואם שנו) היו קוראים את ההלל רק בשעת שחיטה, כי [נוסף להמבואר בתוס' שם, דכשאין נסכין אין הלוים אומרים שירה בשעת הקרבה כ"א בשעת שחיטה - והרי גם לדעת רש"י הלוים היו אומרים את ההלל כמשנ"ת פעם בארוכה (ראה המכתבים שנדפסו בהגש"פ עם לקוטי טעמים מנהגים וביאורים (קה'ת תשמ"זז) ע' סג ואילך* -
- 5. *) וראה שקו"ט בזה בס' האחרונים - במכתבי תורה (מכתב ב-ה). בהמובא בצפע"נ עה"ת פרשתנר ע' מג ואילך. תו"ש מילואים לחלק יב סי"ב. ובכ"מ.
מצוטט ב־1 עמודים
- לקוטי שיחות 42 לקו"ש חט"ז ע' 111
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.