415

הערות

1. 2. יומא שם.
2. 3. בחדא"ג שם מפרש כן המרז"ל זדונות נעשות לו כזכיות. אבל מפשטות לשון חז"ל מוכח כבפנים, כמשנ"ת בארוכה בלקו"ש חי"ז ע' 183 ואילך.
3. 4. הל' תשובה פ"ז ה"ה.
4. 5. עפ"ז יש לבאר גם הקישור שבין תחילת וסוף הל' תעניות ברמב"ם* [דנעוץ תחלתן בסופן. וראה בארוכה ,הדרן על הרמב"ם" (קה"ת, תשמ"ה) שכ"ה גם בספר היד, עיי"ש בארוכה]: בתחילת הל' תעניות כותב (כנ"ל הערה 29) דתענית ,מדרכי התשובה הוא", ומסיים בפעולת התשובה של התעניות (ושלימותה) - שיהפכו הצומות לששון ולשמחה ולמועדים טובים (ראה לקמן בפנים סעיף י', שכוונת הרמב"ם בהלכה זו היא גם להענין ד,יהפכו גו'").
5. 5. *) ועד"ז תחילת וסיום פרק האחרץ דהל תעניות.
6. 6. ועד"ז גם ברמב"ם סוף הל' מגילה.
7. 7. שהרי אין דרך הרמב"ם לסיים ההלכות שבספרו דוקא בדבר טוב - ראה לדוגמא רמב"ם סוף הל' אבל.
8. 8. וגם מי שעדיין אינו שייך למדריגות נעלות בתשובה (מאהבה) - מ"מ, תיכף בתחילת העבודה צ"ל אצלו הידיעה מהי תכלית שלימות עבודה זו. או ע"ד המבואר בקונטרס עה"ח (פ"ז ואילך) לענין יחו"ע ויחו"ת.
9. 9. ועוד ענין בזה: ע"י הודעה זו ש,,עתידים כו'" [בלשון הבטחה. וכ"ה בענין התשובה ש,הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה כו'" (רמב"ם הל' תשובה שם)] - לא יפול ביאוש כו'.
10. 9. עפ"ז יש ליישב מה שהקשה בחת"ס (שו"ת או"ח סר"ח) דמנלן לנביאים לחדש כן דכשיש שלום ששון ושמחה [וראה ג"כ אוה"ת שבהערה 41 - ע' א'שפה בתחלתו] - כי מכיון שענין הצום הוא ,מדרכי התשובה", ששלימותה היא ,זדונות נעשות לו כזכיות" - הרי מובן, שזה שהצומות יהפכו לששון ולשמחה אין זה ענין נוסף על הצומות, כ"א תכלית הצומות גופא.