235

4 לקוטי התורה, הריהו ,קולט" את התורה גם לפי כוחות ההבנה וההשגה שלו.

ולפיכך ,,מציון תצא תורה", היותו ,סימן", היותו מציאות כל שהיא, קשור לדרגה של ,תורה", שבה תיתכן חלוקה וריבוי, כדלעיל, כיון שלימוד התורה הוא בהתאם למציאות, הרי יש כאן חלוקה וריבוי, כל אחד לפי הבנתו ולפי שורש נשמתו למעלה .

אך למרות זאת, כיון שמציאותו היא סימן לענינים שלמעלה, לכן סברותיו ולימודו הם חלק מתורת אמת ו,אלו ואלו דברי אלקים חיים". כלומר, הסברות הרבות משתלשלות מריבוי הדרגות שיש, כביכול, ב,אלקים חיים" (לשון רבים), ומהוות לכך ציון וסימן.

אך* כל זאת לגבי הבנת התורה, שאינה הלכה למעשה, שלשם כך די בדרגת ,ציון" ואין הכרח להגיע לדרגת ,ירושלים"?.

ויצא ג

אך כאשר מדובר ב;דבר ה' זו הלכה" אין די בדרגת ,ציון"*, ויש צורך בשלימות היראה = ,ודבר הוי** מירושלים". כמוסבר ב'.המשך תרס"ו"*, שלפסוק הלכה לאמיתה ניתן רק על ידי שלימות היראה. הפוסק ירא שמא חלילה לא יהא פסקו מכוון כפי רצון ה', ועד ההיפך ח"ו מרצון העליון.

אפילו כאשר מדובר בדקדוק קל של דברי סופרים, ואפילו ,רק" מה

בירושלים" הובא רק תחילת הכתוב ,כי מציון תצא תורה", ותו לא. אבל בע"י הובא גם סיום הכתוב ,ודבר ה' מירושלים".

ובתורה גופא הוא החילוק בין לימוד התורה (בכלל) והלכה: הביטול שבלימוד התורה הוא בעיקר (ביטול ישות שכלו) בכדי ששכלו יבין ויתייחד עַם שכל התורה. ובכדי לכוון להלכה הוא מבטל שכלו מכל וכל בהנחת עצמותו לגמרי, ואז נרגש אצלו רצה"ע שלמעלה מהשכל. ראה בארוכה בהנסמן בהערה 33.

5 בהנסמן בהערה 40 מבואר דבחי' ציון הוא פנימיות המל' (פנימיות הלב) וירושלים חיצוניות המל'. וביהל אור שם שלכן בציון נאמר שם אלקים, ובירושלים שם הו", דהעלאת מ"ן דבחי' ציון הוא לבחי' אלקים, בינה, וירושלים הוא לבחי' חכמה שהוא שם הוי'.

וע"פ המבואר בהערה שלפנ"ז מובנת השייכות להמבואר בפנים: דמצד זה שהוא בחי' ציון וסימן שלמעלה, שמצד ביטולו מיוחד עם אלקות הרי"ז רק עם בחי' ,אלקים" אלקות שבא בהתלבשות ולפ"ע העולמות, ומצד בחי' ירושלים, ביטול והנחת עצמותו לגמרי, הרי נרגש ומתגלה בו בחי' ,,הוי'" שלמעלה מהשתל' לגמרי.

ולהעיר דבכל השמות א-ל אלקים כו' נשתמש בהם גם בל' חול כו' משא"כ שם הוי' לא נמצא שישתמש בו בל' חול כו' (פרדס שי"ט פ"א הובא ונתבאר בהמשך תרס"ו ס"ע תעו ואילך).

6 ע' תו. וע' תכ ואילך.