123

8 לקוטי

בכך גם מובנים דברי המשנה "בכל יום ויום בת-קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף...".

שהרי לכאורה תמוה: כוונתה של בת-קול היא לעורר את ישראל לעסוק בתורה, ואם כך, צריכה היתה ההכרזה לספר בעיקר על החשיבות והמעלות של לימוד התורה וכדומה, ומדוע מודגש בה רק הפגם שבאי-לימוד: אוי להם לבריות מעלבונה של תורה...?

במיוחד קשה הדבר, שהרי בתדקול מכוונת גם ליהודים מן הסוג המכונה "בריות" ("אוי להם לבריות..."), כפי שמסביר זאת אדמו"ר הזקן*' שאלה הם "הרחוקים מתורת ה' ועבודתו ולכן נקראים בשם בריות בעלמא". כלומר, מעלתם היחידה היא היותם נבראים של הקב"ה, והפניה לעסוק בתורה מכוונת גם אליהם, וכיצד ייתכן, לכאורה, שההכרזה "אוי להם לבריות מעלבונה...", ללא הסבר על חשיבות לימוד התורה, תספיק כדי לשכנע יהודים כאלה?

ההסבר לכך הוא: לכל יהודי יש נפש אלקית השואפת לקיים את כל המצוות, ואף יותר מכך, בפנימיותו של כל יהודי חבויים "אוצרות יקרים" (של אמונה בה' ואהבת ה' - שורש כל רמ"ח מצוות

וירא ג

עשה)*', ולפיכך אין לו צורך בהסברים על חשיבות לימוד התורה. צריך רק להביא את פנימיותו לידי גילוי, ואז הוא יעסוק ממילא בתורה.

אם הוא לא היה בדרגה של "בריות" בלבד, ניתן היה לגלות את ה"אוצרות יקרים" אשר בקרבו באמצעות "גילוי אור", ע"י הדגשת החשיבות שבלימוד התורה. אך כיוון שהוא בדרגה של "בריות", אשר בגלל חומריות וגסות כוחותיו הגלויים אין אור הנשמה מאיר אצלו, צריך להסיר, לשבור את החומריות העוטה על אור הנשמה. הסרה זו נעשית באמצעות ההכרזה וה"נזיפה" של "אוי להם לבריות... שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף...."7'.

ד. אין די בבת-קול ליהודים שאינס מסוגלים לחוש בשפלות מצבם

אמנם, אופן השבירה ע"י הכרזת בת-קול הוא בשביל יהודים, שמסוגלים לחוש שמצבם הרוחני הירוד נובע מכך שהם גורמים ל"עלבונה של תורה", אשי גם במצבם הנוכחי, כאשר החומריות מכסה על אור הנשמה, הם חשים וקולטים ענין רוחני, נשמתי, ויוצא אפוא, שה"זיפה" ושבירת החומריות איננה שבירה בלבד, אלא