77

בתורה נצחית'', והכרח לומר שהוא (איננו רק הודעה או הכנה, אלא גם) הוראה נצחית (למעשה) בעבודה שלאחר מ"ת5.

ג. שאלה זו קיימת גם לגבי הסיפור על גלות מצריס

בדומה לשאלה על עבודת האבות, קיימת השאלה לגבי גלות מצרים: מהי ההוראה הנלמדת מסיפור התורה על גלות מצרים - לבני ישראל בכל הזמנים ובכל המקומות (ובפרט שלא תיתכן שוב גלות כגלות מצרים)?

ידוע ההסבר לנושא זה"י, שגלות מצרים היתה הקדמה למתן תורה - היא היתה "כור הברזל"*' שזיכך את העולם כדי שיהיה ראוי לקבלת התורה. אך הסבר זה איננו מספיק, לכאורה, (בדומה להסבר על עבודת האבות)

- שהרי זהו חלק מן התורה, וצריכה להיות בו הוראה נצחית, מעשית בכל הזמנים, גם לאחר מתן תורה.

אלא שההוראה הכלולה בסיפורי התורה על "עבודת האבות" ו"גלות מצרים" היא הוראה מסוג של הכנה, ולכן גם הסיפורים עצמם נכתבו בתורה כהקדמה והכנה למתן-תורה, כפי שיוסבר להלן.

ד. ההבדל בין עבודת האבות לעבודת בני ישראל לאחר מתן-תורה

והביאור בזה: ההבדל בין עבודת האבות לעבודת בני ישראל לאחר מתןתורה הוא בשני ענינים - הן מצד האדם העובד, והן מצד הגילוי שמלמעלה. אצל האבות הגילוי שעלדידי עבודתם היה ממטה למעלה, כלומר הם נתעלו ונזדככו, וממילא נעשו כלים לאור האלוקי שהאיר על-ידי עבודתם".

מאידך, כיוון שהאור היה בהתאם לעבודת הנבראים הוא אצלם באופן גלוי.

אך בעבודת בני ישראל שלאחר מתן תורה אין האדם יוצר הזדככות ועליה גדולה כל כך, כאצל האבות" (שהם היו מרכבה לאלוקות?) אך לאידך גיסא, עלזידי תורה ומצוות של בני ישראל לאחר מ"ת מאיר אור שהוא