201

,משקין מזוגין" היינו משקין (וגם מים בכלל) שנמזגו לשתי' דוקא, ואינו מדבר בעירוב במים כלל, עיי"ש*.

ומלבד שיש להעיר על פי' זה מצד עצמו, הנה אדה"ז בירר דעתו וכמ"ש: אחר שנמזגו במים כו' ואצ"ל מים כו, דמוכח שמפרש מזוגץ - עירוב מים, ואשר איסור מים עצמן לא נלמד אלא ב,אצ"ל", ולא שהוא מפורש בש"ס.

- וי"ל שלכן ג"כ הדין דאצ"ל מים עצמן מוקף בחצע"ג, שההקפה זהו הוראה שספק יש בדין זה, וכמ"ש בשארית יודא לאו"ח סשט"ג, הובא בשער הכולל בתחלתו -- והספק הוא אם למדין ק"ו בענינים כאלו -

וכשאני לעצמי רציתי ליישב מנהג ירות"ו, כי אין איסור המשקין אלא בלנו בכלי, היינו בכלי תלוש, כסתם כלי שבכ"מ, משא"כ אם הכלי מחובר בבנין או בקרקע, שלכמה ענינים בטל מתורת כלי. ובעניני רוח רעה הרי - הבו דלא לוסיף עלה, ואין לנו אלא מה שכתוב בפירוש.

ובאמת איני יודע אם זקוקים לכל ישובים אלו, ומחוורתא אשר כיון דדשו בה רבים שומר פתאים ד' (וכמארז"ל שבת קכט, ב, ובמקומות שנסמנו בשו"ת צ"צ חאה"ע סוסי"א). ולא עוד אלא שבמקום סכנה טבעית וכמו בשבת יבמות (עב, א) עיז (ל, ב) וכיו"ב ע"כ צ"ל שומר פתאים דבעי שמירה עכ"פ, כי אין לומר שהסכנה בטילה. אבל בנדו"ד כיון שהוא ענין סגוליי, הרי ייל שע*י דדשו בה רבים בטל הענין לגמרי. וא"כ הוא, הרי פשיטא שגם ת"ח יוכל לסמוך ע"ז, אף את"ל (ראה הדעות בשו"ת צ"צ שם) שבמקום שנאמר שומר פתאים אינו סומך.

-- רמז לדבר שאפשר לבטל ענין כגוז זה, ולא רק להשמר שלא יזיק, ייל מירושלמי סוף פאה שמביא ע"ז קרא דאל תסיג גבול, והשגת גבול היינו שמגרשים כלה. עוד ראי', מפסחים (קיא, ב) ונפסק בשו"ע אדה"ז שם סט דפת תלוי' קשה לעניות אבל לא בשר ודגים הואיל ודרכם בכך. אבל ראי" זו יש לדחות דשם אין הסיבה התלי' באויר, אלא מה שמבזה את הפת עי", דתלי' חשיבא בזיון וכמו בברכות (כד, א), וכיון דבשר ודגים דרכם בכך הרי אין כאן בזיון, וא"כ אינו שייך לעניננו -- ואף דארז"ל (ע"ז ל, א) פירוקא לסכנתא -- אני הרי לא באתי בכהנ"ל אלא ליישב את המנהג הנהוג כבר.

ב) מה שהקשה בשם ס' עובר אורח (ולא ראיתי ס' זה עצמו) על רבנו הזקן מחולין (נה, ב) ממשיכלי שיחומי -- יפה תירץ כת"ר דמי יימר דאין שופך המים אח"כ, ובפרט שנכבשה בהם הריאה מעל"ע.

אבל מה שרצה לתרץ שנית, דכיון שיש במים איזה דבר הרי אין רו"ר שורה עליהם -- לא שמיעא לי, דא"כ הול"ל זה בפירוש, וכמ"ש בכגון דא