175

מעשיך יהיו לשם שמים" ו(יתירה מזו) ,בכל דרכיך דעהו""], הרי בג"ע דלשם יוצא האדם מעוה"ז שייך רק פעלו דעסק התורה " ולא הפעולה דקיום המצות (כ"א רק קבלת שכרם). ועסק התורה באופן של ,פעלו" הוא במארי תורה -- בתלמידי חכמים דוקא.

ה. שינוי הלשון והענין שבין מס' ברכות למס' מו"ק -- יובז בהקדים הידוע* שבעלי' ממדריגה למדריגה -- ,איז להם מנוחה"" -- שני אופנים;

א) שהמדריגה העליונה, עם כל העילוי שבה, יש לה ערך להמדריגה שלמטה ממנה -- ואז ההשגה דמדויגה הקודמת היא מסייעת להשגת מדריגה העליונה, הבאה אחרי.

ב) המדריגה העליונה היא נעלית באין ערוך*5 לגבי המדריגה שלמטה ממנה, עד שזו התחתונה (לא רק שאינה מסייעת, אלא אדרבה) היא מבלבלת להשגת מדריגה העליונה; ובכדי להגיע להשגתה של העליונה צ"ל תחילה ביטול השגה הקודמת.

ולכן ר' זירא כי סליק לארעא דישראל יתיב מאה תעניתא דלישתכח גמרא בבלאה מיני"* -- כי (לימוד ר"ז ב)תלמוד ירושלמי הוא מובדל בערך מתלמוד בבלי, ולכן בכדי לבוא לידי השגת התלמוד ירושלמי ה" צריך לשכוח תלמוד בבלי -- ביטול השגתו הקודמת.

ו. והנה ידוע" שבתורה יש ב' מדריגות: א) כמו שנמשכה בעולם, שבחינה זו שבתורה (עם היות שארוכה מארץ מדה גו'י) היא במדה ושיעור. ב) התורה כמו שהיא מצ"ע, שהיא בבחי' בלי גבול וסוף. וכלשון האריז"ל (המובא לעיל סעיף ג): ,כמו שהשי"ת אין לו סוף, כך תורתו אין לה סוף".

ושני אופנים ב,אין להם מנוחה" דלעיל ס"ה -- הם בשתי בחינות אלו שבתורה: בבחינת התורה שבהגבלה -- גם מדריגה הכי עליונה מוכרח שיהיי לה ערך להמדריגות שלמטה ממנה ואפילו למדריגה הכי תחתונה; ובבח"