46

6 לקוטי

של מצות אם) הדם שנפשו של אדם קצה ממנו", דמלשון זה משמע שכן הוא בכל זמן -- נפשו של אדם קצה מדם. ולכאורה הוי לא כמר ולא כמר: לך"י ,היו שטופין בדם" (היפך , ואילו

8) במשכיל לדוד שם : דדרשה זו דנפשו קצה ממנו אתי' אפי' לר"י, ד,מדכתיב ג"כ ולבניך אחרין שאם האבות היו שטופים הבנים לא הח אלא ע"כ איצטריך ללמר קיו בו'", אבל רש"י מעתיק ,למען ייטב לןך" ותיבת ,ולבניןך אחריך" מרמז רק ב" .וגו'", ולפי פירושו הו*ל להעתיק .ולבניך אחריך" שהרי זה היסוד ללימוד דרשה זו (גם לר"י).

6 ולפי פי' עמק הנצי-ב בספרי שריש בן עזאי מבאר האזהרות הרבים שבזה, ור"ג אומרו על החיזוק הכתוב בזה -- קשה ביותר דהרי רש"י מבאר רק מש" ,חזק".

0) בספוי מסיים : יכול אף משקבלו אותה בשמחה מהר סיני, וכי"ה בילקוט כאן. ובעמק הנצי"ב מפרש שזהו הקדמה לדברי

ראה א

רשיי מעתיק רק ,שטופים בדם". וה"ז השמטה שפירושה היפך הספרי - כיון שכתוב זה נאמר לט' שנה לאחר מתן תורה, וע"ז פירש*י שצריך לומר להשומעים חזק מפגי שהיו שטופים בדם. ואדרבא באם הי' רש"י מפד רש בפשש"מ ובמילא מעתיק בדברי ר"י גם התיבות ,קודם מ"ת* -- אין פלוגתת ר"י ור"ש בן עזאי במציאות, בי י"ל שגם לר"ש בן עזאי היו שטופים בדם קודם מ"ת כמו לר"י, ומה שאמר ר"ש בן עזאי ,שאין אדם מתאוה לו", המדובר לאחרי (ומפני) שהוזהרו על אכילת דם -- לאחר מית.

ב) רש"י מאריך בדברי ,ממה שנאמר חזק אתה למד.. ולפיכך הוצרך לומר חזק". ואילו בספרי הוא בל' קצרה <מגיד שהיו שטופין כו'".

ג) בספרי אי' בדברי ר"ש בן עזאי ,מה דם שאין בכל המצות קל ממנו הזהירך הכתוב עליו" ורש"י מוסיף ,שאין אדם מתאוה לן",

ואף שבכמה מהנ"ל יש לומר שהיתה לרש"י גירסא אחרת בספרי יי, מ"מ הא