43

ועִ'י זה יהי' לה חלק בקיום מצותו, אבל מצ"ע אינה מצווה ע"ז. ומובן שאינה יכולה לתבוע את בעלה בדין שיגרש אותה בכדי שתוכל לקיים מצוה זו, שהרי אין עלי' שום ציווי, ורק כאשר מסייעת לבעלה בפועל אז היא חולקת במצותו ומקיימת מצוה. ולכן טעגתה רק ,לא בעיא כו' חוטרא כו'" ד,כי הא ודאי כייפינן" **י

ועד"ז הוא בנדו"ד: הא דעוזרת לבעלה ולבני' שעי"ז .חולקת בשבכר", ה"ז דבר התלוי ברצונה (היינו שאם רוצה יכולה להשתתף במצות ת"ת דמצווה ועושה של הבעל ובני'). אבל חיוב אין עלי' בזה.

ועפ"ז מובן שלא הביא אדה"ז מה שעוזרת כו' אפילו לא כטעם נוסף שתברכינה ברכה"ת -- כי מכיון שאין עלי' שום חיוב ע"ז, א"א לומר אשר לכולי עלמא** תברך ברכות התורה על שיכולה לעזור לבנה ולבעלה במצות ת"ת שלהם.

אמנם בהל' ת"ת. שמבאר דאף ש,אשה אינה מצווה במצות ת"ת", מ"מ יש לה שייכות למצוה זו, מקדים ומביא ענין זה לראשונה, שהרי מצד דעוזרת כו' תהא שייכת א) למצות ת"ת ממש דמצווה ועושה, ב) ובכה''ת

עקֶבג

כולה, אשר ע"כ .חולקת* היא בשכר עמהס כמצווה ועושה.

משא"כ זה דחייבות ללמוד הלכות הצריכות להן, אף שמצד זה יש להן שייכות ממש אל התורה, כי בלימודן זה יש גם יוקר ומעלת התורה - מ"מ מכיון דזה בא להן כהסתעפות חיובן במצות שלהן (ולא שייכות ישירה לת"ת), אין להן בלימוד הלכות אלו המעלה דמצווה ועושה במצות ת"ת** כנ"ל, ולכן מביא זה לבסוף אחרי הענין דעוזרת כו'.

יו"ד. בפנימיות הענינים: הקב"ה וכנס"י נקראו, כביכול, איש ואשה*י. והנה תכלית בריה"ע היא ,מלאו את הארץ וכבשוה" *, לכבוש את העולם (מל' העלם) ולהמשיך בו אור האלקי שלמע' מהעולם (הטבפ).

ואיש (זה הקב"ה) דרכו לכבוש כו'" יי, כי אין בכחו של נברא לשנות בכח עצמו את הטבע, לכבוש העולם, זהו רק בכחו של הקב"ה בורא העולם.

והנה שליחות זו, לכבוש את העולם נעשית בפועל דוקא ע"י בנ"י ובכח התורה שניתנה להם, כי הד תורה גם בירידתה למטה היא למע' מהעולם ; שלכן ארז"ל " ,כל חפצים