39
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
בתורה חייב מיתה" י), הוא לפי שנצטוו לקיים ז' מצות ב"נ, במילא צריכים הם ללמוד הלכות אלו בשביל לידע האיך לעשות מצות, אבל מאין להם המעלה דעסק התורה (מעלה זו שאינה בקיום המצות)+
ועכצ"ל : מאחר שבפועל מחויבים ב"נ ללמוד הלכות דמצות אלו (-- כי בלא"ה לא יוכלו לקיימן), הנה אף שלימודם הוא בשביל קיום המצות, מ"מ, כיון שעכ"פ מחוייבים ללמוד תורה -- יש בהם גם הגדרים דלומד תורה, בולל מעלות הנ"ל.
בסגנון אחר: לימוד תורת ז' מצות ע"י בני גח, אף שאינו בא לכתחילה מצ"ע. כ"א בשביל דבר אחר -- קיום המצות -- היינו שהלימוד הוא הכנה מוכרחת (כעין הכשר) להמצות, מ"מ נעשה עי"ז ענין לעצמו -- לימוד התוּרה מצ"ע יי.
ולכן יש בו גם הענין הנפעל ט"י לימוד התורה -- ,הרי הוא ככבה"ג" יי (אף שאינו בקיום המצות).
עחָבב
59>
ד. דוגמא לדבר: לכמה דיעות :י (והלכה כמותן':): אחד מד' עבודות שמחשבה פוסלת בה, היא הולכת הדם להמזבח לזרקו. ומבאר הרגצובי': דאף שהולכה הכרחית היא (בגדו"ז) בשביל הזריקה שלאח"זיי, נעשה חשיבות בפ"ע והוי עבודה שמחשבה בה פוסלת **:
ה ועד"ז מובן בלימוד התורה דנשים*י: הא דחייבות ללמוד הלכות הצריכות להן, אם שהוא (לא מצד מצות לימוד התורה מצ"ע, כ"א) בשביל ,לידע האיך לעשותן" (היינו שהוא דבר הכרחי בשביל קיום המצות), בכ"ז נעשה הלימוד ענין בפ"ע. ולכן מברכות הן משו"ז ברכות התורה *י.
הערות
- 0. פנהדרין שם.
- 1. ועפ"ז מקום ביותר לצ"ע כדין נכרי המתנה עם בג"י שיפרנסו ויחלקו בת"ת דילי" -- ראה לקמן הערה 42.
- 2. בבמדב"ר פי"ג, טו הגירסא : ,נכרי המתגייר שלמד תורה ה"ה ככה"ג" והכוונה בזה שלומד גם שאר חלקי התורה (ולא רק שבע מצות דידהו) -- דאל"כ התנאי ,המתגייר" אינו (וראה חידושי הרד"ל וחידושי הרש"ש שם), והטעם: כיון שבא להתגייר שרי ללמוד התורה כמ"ש כחרא"ג (שבת לא, א ד"ה א"ל מקרא). אבל ראה שו"ת רעק"יא סי' מא. וראה שו"ת מחנה חיים ח"א סי" ז. ועוד.
- 4. והביאור הוא -- כבפנים : מכיון שתיכף כשנתגייר נעשה מחוייב בכל המצות הרי
- 5. מובן זע"פ תורה מוכרח הוא ללמוד ה" הלכות וא*כ (מכיון דמוכרח בזה ע*פ תורה) יש בלימודו מעלת ויוקר התורה.
- 3. ת"ק ור"א במשנה (זבחים יג, א וראה לקמן הערה 26.
- 4. רמב"ם הל' פסוהמ"ק פי"ג ה"ד.
- 5. ראה צפע"ג עה"ת ר"פ מסגל. מהדו"ת גא, ג ועד"ו מבאר ככו"כ עניני תורה (וכיו*ב) -- ראה במקומות הנ"ל. ובצפע"ג למו"ג ח"א פע*ב (נדפס בצפע"נ עה*ת דברים ע' שעב ואילן ובהנסמן שם). וראה לשונו (שם) ,אף שזה סיבה אך מ"מ זה הכרח ונעשה כמו עצם".
- 66. ולדעת הרמבים (שם בסוף הפרק) גם אם מהלן במקום שאינו צריך, מחשבה פוסלת בה (כדעת הת"ק. ראה כס"מ שם).
- 10. ז) ומה שר"ש פליג שם הוא כי ס"ל ד,אפשר בלא הילוך שוחט בצד המזבח". אמנם כנדון דבר המוכרח בעצם (וע*ד נדו"ד), י"ל שגם ריש מודה שנעשה ענין וחשיבות בפייע.
- 8. וראה גם ב"ח ס" מז סד"ה ועוד יש. ובדרישה שם בסוף הסימן.
- 9. ועפ"ז מובן ג"כ בפשטות דיכולות לברך ,ונתן לנו את תורתו* (ראה ביאורל
מצוטט ב־2 עמודים
- לקוטי שיחות 385 לקו"ש חי"ד ע' 39
- תורת מנחם שיחת יום ד' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשל"ב לקו"ש חי"ד ע' 39
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.