5

היינו ,מדבר סין אשר בין אילם ובין סיני", כמפורש בכתוב ::?

אלא שבשם ,מדבר" בא לרמז שיש ללמד זכות על טענתם *מי יתן וגו'": מכיון שהיו אז ,במדבר" שהוא ה,מדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים"", (וגם לפני פרשתנו מבואר שהמדבר הוא מקום של נחשים ועקרבים וכו'י:), הרי מובן שזהו נסיון גדול מאד, ולכן אין להאשימם כ"כ על טענתם ;מל יתן מותנו וגו' ".

,בערבה"* ובפרש"י +בשביל הערבה שחטאו בבעל פעור בשטים בערבות מואב". וצלה"ב : ערבות מואב ה" ,מבית הישימות עד אבל השטים" 5 וא"כ הול"ל ,בשטים" ולא ,בערבה".

אלא שבזה מרומז לימוד זכות על בנ"י: ,בערבה" (בית קמוצה, המשמשת במקום ה' הידיעה), וכאלו כתוב ,בהערבה" (הידועה), כפרש"י ,בערבות מואב", והנה בקריאת השם של מואב ועמון פירש"י **: +מואב -- זו שלא היתה צנועה פירסמה שמאבי' הוא, אבל צעירה קראתו בלשון נקי', וקבלה שכר בימי משה שנאמר* בבני עמון אל תתגר בם כלל, ובמואב לא הזהיר אלא שלא ילחם בם י אבל לצערן התיר לו".

ולכאורה הרי מפורש בפרש"י": ,לשנאי; פוקד עון אבות על בנים --

2) בשלח טו, א

3) עקב תו ט.

4) פרש"י בהעלותך "יי לד. 5) מסעי (לג, מט).

*25) וירא יט, לז

66 פרשתנו ב, יט.

זג) שם, ט.

8) יתרו כ. ה. תשא ל, 7

דברים א

כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם?, וא'כ איך התיר לצער את בני מואב משום יי עון האם שלא היתה צנועה1 הרי שזה מכריח לומר שגם בימי משה היתה הנהגת בני מואב בהיפך הצגיעות לגמרי.

וזוהי ההדגשה כאן בערבה, בערבות מואב -- לימוד זכות בעון בעל פעור (שסיבתה * ובעיקרה הי' זה חטא של זנות '), מכיון שהיו במקום (ב" ערבות מואב) של פריצות רבה בעון זה, ושבמילא גם הנסיון הוא גדול ביותר **.

,מול סוף" -- ,על מה שהמרו בים סוף, בבואם לים סוף שאמרו המב" לי אין קברים במצרים, וכן בנסעם **

9) ואף שלכאו' י"ל שאין בזה עונש, כי מלכתחלה לא נאסר אלא כיבוש ארצם, אלא שלעמון נתן שכר שלא להתגר בם -- אין זו דעת רשיי שמאריך ומפרט ,ובמואב לא הזהיר אלא שלא ילחם בם אבל לצערו התיר לן".

0) פרש"י בלק כה, ב.

1) כהמוכח מפרש"י (שם כד, יך) שעצת בלעם היתה ,אלקיהם של אלו שונא זמה כו" להכשילם בזמה", וכן מזה שנפסקה המגיפה ע"י מס"ג של פינחס בהענין 71 ,הבועל ארמית וכו"".

2) להעיר מהמדרש (במדב"ר פ"כ, כבי תנחומא בלק יז) ,יש מעינות שמגדלין גבורים כו ויש שטופין בזמה ומעין שטים של זנות הי'* -- הרי שלא רק הנהגת בנ"א דשם היתה באופן כזה, אלא שגם המקום עצמו גורם *זנות, אלא שפפ"ו הול"ל כאן ,בשטים" (שנקרא ע"ש שטות - וזנות),

אבל ל"ק לרש"י -- שהוא ע"פ פשוטו של מקרא ומדגיש (בלק כה, א): ,בשטיםו כך שמה", ותו לא,

3) בשלח יך, .א

4) כפשטות כונת רשיי לזה שלא