113

ה. ע"ד ההלכה יש לתרץ החילוק הנ"ל (שהכתוב מפרט מספר המכס של החצי השייך לתופשי המלחמה ולא השייך לבנ"י) :

שיטת הבה"ג היא **, שהחיוב ליטול המכס וכו" משלל מדין הוא במנין המצות. והרמב"ם יי חולק עליו, ול" דעתו, כיון שאינה מצוה הנוהגת לדו" רות אינה נמנית במנין המצות. הד רמב"ן בהשגותיו מתרץ שיטת הבה"ג, ומפרש כי הבה"ג ס"ל שתרומת מדין היא מצוה הנוהגת לדורות. ומקשה ע"ז בזוהר הרקיע *י, דהרי מפורש בגמ' שתרומת מדין ,אינה נוהגת לדורות". ומתרץ הנוב"י *: שרק התרומה מחלק בנ"יי אינה נוהגת לדורות (כי לדורות -- אין נותנים חלק מן השבי והמלקוח להעם היושב בבית). משא"כ התרומה ממחצית תופשי המלחמה נוהגת לדו" רות (לדעת הבה"ג וכו'), עיי"ש בארוכה.

עפ"ז יש לבאר אריכות הכתוב בהתרומה שלקחו מחלק יוצאי הצבא -- כִי זה נוגע לדורות. משא"כ ה" תרומה שלקחו ממחצית בנ"י, מכיון שאינה נוהגת לדורות, מקצר בה".

0) הובא בסהמ"צ להרמב"ם שרש ג.

4 שם.

2) הובא במג"א וקנאת סופרים על ספהמיצ שם,

3) מנחות עז, ב,

4) מהדו"ת יו"ד סוף סר"אי

5) וראה צפע"נ עה"פ עוד תי" ע"ד ההלכה.

מטותג

ו, ההוראה מענין הנ"ל (ע"פ פשוטו של מקרא):

עד כמה גדולה חביבות קיום הד מצוות ע'י בנ"י -- שכו"כ ענינים דלא שכיחי כלל וכלל -- קרו ונעשו ובלבד שבנ"י יקיימו מצוה בשלימותה! ולא רק בעת קיום המצוה מסבב הקב"ה שלא יהיו בלבולים ומניעות, אלא גם לפני בוא הזמן לקיום המצוה בפועל, מסבב סיבות וכו" -- בכדי שלאחרי זמן רב -- יהי' קיום מצוה בשלימותה. וכבנידון דידן, שהאדם והבהמה של מדין הי' כאו"א מהם במספר מדויק, במשך זמן רב לא מת אף אחד אדם והבהמה וכו

והרי מובן שבכדי שבעת מלחמת בניי במדין יהי' האדם והבהמה של מדין במספר מדויק של אלפים -- צ'ל המשא ומתן של אנשי מדין גידול מקניהם וכו" זמן רב לפנ"ז באופן המתאים לזה! בסגנון אחר: זמן ארוך לפני המלחמה סיבב הקב"ה כו"כ סיבות שיעסקו אנשי מדין במו"מ ויגדלו בהמותיהם באופן כזה, שבבוא הזמן, שיצטרכו בג"י לקיים מצות ה', בשבי ומלקוח מדין יוכלו לקיימה בשלימותה !

ומזה ההוראה לכאו"א: אין להתרשם מכל בלבול ומניעה ועיכוב, ואם לפעמים נדמה כאילו אין ביכולת לקיים מצוה כו', אל יחוש, אלא נכון יהי' לבו בטוח שהקב"ה סיבב ויסבב סיבות ועד שיוכל לקיים המצות בשלימותן.