107
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
בתחלת הסדרה: ,ראשי המטות -- חלק כבוד לנשיאים ללמדם תחלה וכו' ומה ראה לאומרה כאן, למד שהפרת נדרים ביחיד מומחה, ואם אין יחיד מומחה מפר בשלשה הדיוטות". ולכאורה, אף שיש להוכיח ממה שנאמרה פ' זו ,אל ראשי המטות" שיש עגין מיוחד בנדרים השייך ל;ראשי המטות", מ"מ מנ"ל, בפשוטו של מקרא, שענין זה הוא היפך ענין הנדרים -- הפרת הנדרים ::1
אמנם עפ"י הנ"ל מובן: מכיון שכל פרשה זו לא באה (לעצם הענין דנדרים בכלל) אלא ללמדנו דינים פרטים דאשה בנעורי' ולאחר נשואיי -- ובזה החידוש הוא שהפרת נדריי היא ע'י האב והבעל (דאין סברא שהחידוש הוא גם בזה, שבלי הפרת האב והבעל אזי קמו כל נדרי' וכו" -- בי מאי קמ"ל: ה"ז נדר כשאר הנדרים), וא"כ כשפרשה זו נאמרה ,אל ראשי המטות" לרמז שיש בה ענין השייך אליהם -- הרי מסתבר ששייכות זו נוגעת בדין הפרת גדרים שהוא תוכנה של הפרשה *'
ד. והנה ענין זה שהלימוד ד,אל ראשי המטות" הוא דווקא בשייכות להפרת נדרים, יש לו הכרח גם בפנימיות הענינים :
בוטוות א
ידוע מ"ש בירוש?מי * בנוגע לנדרים: ,לא דייך מה שאסרה לך התורה אלא שאתה מבקש לאסור עליך דברים אחרים", והטעם ע"ז מובן: הכוונה העליונה בקיום התורה ומצות ה"ה בכדי לעשות (ע"י) לו ית' דירה בתחתונים יי. ובמילא מובן, שצ"ל העבודה עם:י הענינים הגשמיים, לעשות מהם דירה לו ית', ולא להסתייג ולהבדל מהם ע"י גדרים ושבועות יי.
אמנם לאידך, הרי ארז"ל ** ,נדרים סיג לפרישות" שהנדרים מסייעים לקיים את הציווי * ד,קדש עצמך ב" מותר לך".
ונתבאר** החילוק בין ב' הוראות אלו, שאדם המתנהג באופן טוב וישר, עליו אמרו ,דייך מה שאסרה לך התורה", ואדרבה אסור הוא בנדרים זי, מאחר שהם מונעים אותו מלעבוד
הערות
- 8. ועד"ז קשה במ"ש רש"י שם ד"ה זה הדבר" בפירוש השני: ,ד"א זה הדבר מיעוט הוא לומר שהתכם בל' התרה ובעל בלי הפרה וכו'".
- 9. ואעפי"כ לא פירשה התורה גם זה (שהפרת נדרים ע"י יחיד מומחה או שלשה הדיוטות) בהסיכום -- כי אי"ז מפורש בכתוב, כ"א ,למד שהפרת גדרים וכו'".
- 0. נדרים פ"ט ה"א.
- 1. תנחומא נשא טן. וראה שם כתוקותי ג ב"ר ספ"ג במדב"ר פיע, 4 תניא פלייו.
- 2. וכתורת הבעשיט עה"פ (משפטים כג, ה) .כי תראה חמור שונאך וגו' עזוב תעזוב עמו" (היום יום ע' כג. התמים ח"ת ע' מטיג [תא, איב]. וראה ספה"מ תש"ד ע' 145. לקו"ש ח"א ע' 32 ואילך).
- 3. ראה ירושלמי שם (לפנ"ז) : לאחד שנדר מן הככר . . אין לא אכיל חטי על נפש" (וע"ז הו*ע התרת גדרים, כומסיים בירושלמי שם).
- 4. אבות פ"ג מי"ג.
- 5. יבמות כ, א, ספרי ראה יך, כא (פיסקא קד). וראה תניא פ"ל (לט, א) +,שהוא מדאורייתא'", וראה רמבין ר"פ קדושים. תניא פיז פכ"ז (לד, סע"ב).
- 6. ראה לקו"ש תד ע' 41076
- 7. ראה ירושלמי סוף קדושין. וראה גם ירושלמי שבהערה 20.
מצוטט ב־1 עמודים
- תורת מנחם בס"ד. ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשכ"ו לקו"ש חי"ג ע' 107
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.