97

הלכה ממשה רבינו לבנ"י; אולם יוצ" אות מן הכלל הן שתי ההלכות הג*ל (במעשה זמרי ובטענת בנות צלפחד) : פיי ש,נתעלמה ההלכה* ממשה אן לא הפסידו בנ"י בקבלתן, כי גם לולא התעלמות ההלכות לא היו יכולים לקבלן ממשה עצמו בשעה ההיא -- וכדלהלן.

דהנה אי' בגמרא": ,כל ת"ה שמורה הלכה ובא, אם קודם מעשה אמרה שומעין לו, ואם לאו איך שומעִין לו" ופי' בתוס' יי ,דהיינו דוקא היכא דהוא עצמו נוגע בדבר", דאז אין שומעין לו אם לא אמרה קודם המעשה:

והנה בנדו"ד הי' זה בשעת מעשה ומשה הי' ,נוגע בדבר" -- בשתי ההלכות (דמעשה זמרי וטענת בנות צלפחד) ** :

במעשה זמרי פרש"י *י: <אמרו לה משה., זו אסורה או מותרת אם תאמר אסורה בת יתרו מי התירה לך", בדבריהם אלו עשאוהו ;נוגע בדבר* בהנידון, ולבן יש מקום לומר שבנדו"ז

9') ראה השקו"ט בשו"ת צ"צ חאהעיז סי' סו (ס' ג'ד) אם נקרא נוגע בדבר (בנדו"ז דת"ח שמורה הלכה כןו) גם כ" שאין בזה הנאת ממון, שנחלקו בזה מה" ריייט (שויית הח"מ סי' פ) זמהריב"ל (הובא בשו"ת מהרי"ט שם) וש"ך (חו"מ סי מו סקס"ו).

פינחס א

אינו נאמן לומר שההלכה היא ד,קנאין פוגעין בו" :י.

וכן בטענת בנות צלפחד הרי אמרו ,והוא לא הי' גו' בעדת קרח"'' -- וכיון ש,נזקקו לומר"'י שלא ה" בעדת קרח שחלקו על משה הרי נעשה משה ,נוגע בדבר" בגידון זה **, ולכן ייל ש,אין שומעין לו" בפסק הלכה זוי

1 ואף שאמרה גם קודם מעשה כ" מבואר בפרש"י בלק (כה, 0 -- הרי כל ששמעו ההלכה אז נתעלמה מהם וכמש"נ כל עדת בנ"י והמה בוכים ואפילו פנחס נזכר רק כשראה מעשה.

3 ל' פרש"י פרשתנו שם.

4 ראה ברבעו בחיי כאן. וראה גם ברמב"ן פרשתנו שם.

א) להסוברים דבת"ח שמורה הלכה ובא וכו' לא חיישינן דמשקר אלא שאומר בודמי (ראה דעות בזה בשו"ת הצ"צ שם) הרל מכיון שאמר לו הקב"ה ההלכה בפי' בנוגע לבנות צלפחד נסתלק החשש שאומר בדדרמי.

ב) לכל הדעות נאמן במילתא דעבידא לגלויי (פרש"י יבמות שם ד"ה דהא, ט"ז יויד סוס"י רמב, שו"ת צ"צ שם) והרי כאן עבידא לגלויי כשתכתב ס"ת למטה*.

ג) מכיון שבפ' זו נאמר גם ,ואם אין לו בת וגו* ה"ז ,מעשה אחרינא בהדה" שאז נאמן (יבמות צת, א