73
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ועד" בנדו"ד :
בציוויו של הקב"ה למשה. אמר לו לעשות ,נחע)*י שרף" -- לעומת ה" עונש שנאמר בו ,וישלח גו" הנחשים השרפים" -- אלא שהתורה לא פרטה אלא ,שרף". והטעם: עשיית ה;נחש גחושת" היתה להצלה מהעונש של הנחשים השרפים, ומכיון שכל הפורענות באה עי"ז ,ששורפין את האדם" לכן נכתב בתורה רק עיקר האמירה: ,עשה לך שרף". ובפרט שי"ל שסומך על הנאמר בסמיכות ולפני זה ,הנחשים השרפים".
ג. עפ"ז יבואר ג"כ מה שרש"י מקדים פירושו על התיבות ;והי' אם נשך וגו' והביט וגו' *, לפירושו על התיבות ,נחש נחושת":
עפ'י המבואר לעיל -- שאף שלא נכתב בתורה שהקב"ה אמר למשה לעשות נחש, מ"מ מובן שכן אמר לו בציוויו, יש להקשות לאידך גיסא: מנא ליי לרש"י ש,לא נאמר לו לעשותו של נחושת", הרי אפ"ל שכשם
בז) ,כה אמר וגו' -- והיכן אמר זובת לאלקים יחרם כו", י"ל : מכיון שבתחלה אמר הקב"ה ,ואכלם" (שם, יו"ד) היינו ש" יכלה את כולם, הרי א"א לומר שציוה להרוב את מקצתם שעבדו העגל. ולא מסתבר לומר שציוה לאחרי ש,נינחם".
ובפרש"י שמיני (י, ג) ,הוא אשר דיבר וגו' -- היכן דיבר ונועדתי שמה וגו" -- כי מהלשון .הוא אשר דבר ה' לאמר" משמעץ שהוא דבר הידוע גם לאהרן.
4) ומש"כ ,הקב"ה קוראו נחש* (ולא .,אמר לי" -- ראה שוה"ג להערה 3), כי מכיון שמה. שעשהו משה מנחשת הוא לפי ש,לשון נופל על לשון" ע*כ אמר ,קוראו" שמדגיש לשון הציטי ולא ,אמר לי" שהד מכוון אפי"ל גם רק כללות תוכן הציווי.
חוקתב
שאמר לו לעשות נחש (אלא שלא נתפרש בתורה), כמו"כ אמר לו לעשותו של נחושת, אלא שהתורה קיצרה ולא פירשה *י?
ובכדי לבטל סברא זו מקדים רש"י פירושו על התיבות ,והי' אם נשך גו' והביט וגו' *"*: -- ,שלא הי' ממהרי
הערות
- 5. להעיר מיפ"ת (ב"ר פל"א, ח)'
- 6. ומה שמעתיק רשיי גם תיבות ,והי' אם (נשך הנחש וגו')", (ראה לעיל הערה 6 -- אף שלכאו' אינן שייכות לפירושו -- כי עייז תובן (גם) השאלה ,וכי נחש ממית" *.
- 3. והביאור : הל' ,יהי" אם נשך הנחש את איש גו'" משמעותו ש,אם (קרה מקרה כזה ש)נשך הנחש את איש (אז) והביט גו" וחי"*. וע"ז קשה : ,וכי נחש ממית" -- האם נחש יוכל להמית בלי רצון הקב"ה
- 4. -- דבשלמא כשישראל היו במצב של חטא וכו' מובן מה ש;וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים""; אבל אחרי ש,ויבא העם גו' ויאמרו חטאנו" -- וע"י בקשת מחילה נמחל להם חטאם (ראה פרש"י שם) ולא הי' עוד ,וישלח ז' בעם את הנחשים ג" (גירוי מיוחד (מהקב"ה) בהנחשים) אינו מובן (כנ"ל) ,וכי נחש ממית"**.
- 5. *) דהרי הקושיא ,וכי נחש ממית" אינה בנוגע ל,נחש הנחשת" (מיתת הנשוכים מבנ"י ע"י העדר ההבטה בנחש הנחשת, כי אין שייך לומר ע"ז ,נחש ממית". שהרי לא הנחש המית, כ"א העדר ההבטה) אלא על (מיתת בנ"י ע"י נשיכת) הנחשים השרפים. ועפ"ז מובן שהגירסא הנכונה בפרש"י היא (לא ,וכי נחש ממית או מחי"" כ"א) ,וכי נחש ממית או נחש מחי* (כבמשנה ר"ה (כט, א). וכ"ה בדפום ראשון של רש*, ובכת*י רשי) -- כי הנחש שהמית אינו אותו הנחש שהחי,
- 6. **) ולכן לעיל בפסוק וא"ו דכתיב ,71 שלח ה' בעס גו' וינשכו גו' וימת גוי* אינו מקשה ,וכי נחש ממית* -- כי הזיוק שם הוא רק למה העניש אותם ה' עי"ז ששלח
מצוטט ב־1 עמודים
- לקוטי שיחות 142 לקו"ש חי"ג ע' 73
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.