71

שיחה ב

חוקתג

א עה"פ: ,ויעש משה נחש נחושת"* מעתיק רש"י את התיבות ,נחש נחוד שת", ומפרש : ,לא נאמר לו לעשותו של נחשת אלא אמר משה הקב"ה קוראו נחש ואני אעשנו של נחשת לשון נופל על לשון".

והנה מה שכתב רש"י ,לא נאמר לו לעשותו של נחשת", כווגתו בפשטות לדייק (ולומר -- בתמי'): הרי בקרא לא מצינו שהקב"ה ציווהו לעשותו של נחשת : -- וע'ז מבאר רש"י טעמו של משה שעשהו נחשת, מכיון ש,הקב"ה קוראו נחש... לשון נופל על לשון".

וצריך להבין :

א) אריכות הלשון ,לא נאמר לו לעשותו של נחשת, אלא וכ"? - הרי אין דרכו של רש"י להקדים את הקושי בהבנת הכתוב שאותו הוא מבאר ומיישב בפירושו?

ב) בפרט בנדו"ד אשר זה ש,לא נאמר לו לעשותו של נחשת" הוא דבר המוכח מלישנא דקרא ,ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף גו'" ותו לא, הו"ל לרש"י לפרש בקיצור ,אמר משה הקב"ה קוראו נחש וכו'"?

ג) רש"י כותב ,(אמר משה) הקב"ה קוראו נחש ו(לכן) אני אעשנו של נחשת, לשון נופל על לשון" -- הרי

1) פרשתנו כא; ט,

2) וכבירושלמי (ר"ה פ"ג ה"ט) וב"ר (פל"א, ח) שהקב"ה אמר למשה ,עשה לך שרף ולא פירש" (שיהי' של נחשת).

מפורש בקרא: שהקב"ה קראו ,(עשה לך) שרף*+?

ד) מדוע מפרש רשיי תיבות ,נחש נחושת" לאחרי שמפרש התיבות ;והי אם נשך הנחש את איש והביט וגו" *

3) וכמו שהקשה הרמב"ן כאן. ומה שביאר הרע"ב (ועד"ז הוא במשכיל לדוד; ועוד) שהשרף הוא כנגד מה שדיברו במשה ונחש כנגד מה שדיברו בהקב"ה וכו" עייי"ש, הוא ע"ד הרמז והדרוש (שבפרש"י), ולא ע'יד הפשט.

והנה ברמב"ן כאן (שמה שעשהו משה מנחשת אף שהקב"ה אמר שרף, הוא) ,כל הלך משה אחר שם העצם אשר לו". ולכאו' הכוונה ברמב"ן היא כבב"ר (שם -- ,אמר הקב"ה לו למשה עשה לך שרף ולא פירש . . הרי אני עושה של נחשת לשון נופל על הלשון . . מכאן שניתנה תורה בלה"ק"). והיינו ששרף היינו נחש. ובלי הירושלמי (ר"יה שם) ,עיקרה לא נחש הוא" (ראה קה"ע שם. ובפיי הרד'"ל לב"ר שם) -- ששרף הוא שם פרטי במין הכללי של נחש (וראה שפיח כאן).

אבל בפרש"י מפורש : ,הקב"ה קוראו* נחש*. ואינו מוסיף שזהו פירושו וכו? (והד טעם כי בפשש"מ אין מסתבר לומר שהקבייה אמר לעשות שרף, ומשה עשה של נחשת לפי שלשון נופל על לשון (לא של הקביה, אלא) של שם העצם וכו).

6 ביותר קשה -- כי ,הקב"ה קוראו נחש" הוא הוספת רש"י -- ולא נמצא בירושי וב"ר הנ"ל.