66

שיחה א

66 לקוטי

א. בהמשך למש'ג בריש פרשתנו ,ואת חוקת התורה", מביא במדרש : הפסוק 3 ,מי יתן טהור מטמא". וממשיך בכמה דוגמאות בעניני טומאה שאנו מוצאים בהם דבר והיפוכו [בהרת כגריס באדם טמא, פרחה בכולו טהורי. ועוד] ומסיים: מי צוה כן מי גזר כן לא יחידו של עולם . . אמר הקב"ה חקה חקקתי גזרה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזרתי.

ומדהביא במדרש כמה ענינים חוקיים שבטומאה וטהרה בחדא מחתא עם החוקה (דפרשתנו) דפרה אדומה*, ובהמשך למש"נ ,זאת חוקת התורת", ש'מ שהמדרש מפרש שב,זאת חוקת התורה" נרמז (לא (רק) החוקה דפרה אדומה, אלא (גם)) ה,חוקה"* שבכללות ענין הטומאות וטהרתן, שהיא ,צד

השווה" שבכל הדוגמאות -- כולל גם '

ענין פרה אדומה.

היינו, שה,חוקה" דפרה אדומה היא לא רק הגזירה שבפרטי דיני הפרה, אלא גם הגזירה שבהענין כללי דהד טומאה וטהרתה הבאה ע'י הפרה -- וכמחז'ל * ,לא המת מטמא ולא המים מטהרין אלא אמר הקב'ה חקה חקקתי

כו' דכתיב זאת חוקת התורה".

ובכללות יותר ובלשון הרמב"ם *: דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב הן ואינן מדברים שדעתו של האדם מכרעתו, והרי הן מכלל החוקים.

זו א. עם היות דב,זאת חוקת התורה" המדובר הוא בשייכות לטומאת מת וטהרתה, וכפשטות הכתובים, הרי זה בא לרמז גם על החוקה שבכללות הענין דטומאה וטהרה.

ב ידוע, שכל ענין שבתורה יש בו הוראה בעבודת כאו"א מבנ"י בכל מקום ובכל זמן, וכהלשון + ,והתורה היא נצחית". וגם המצות ודיני התורה שנוהגים רק בזמן שביחמ"ק קיים כו', ה"ז רק בנוגע לקיומן בגשמיות. אבל ברוחניות גם מצוות אלו הן למעלה מהגבלות דזמן ומקום *.

וכמו"כ בנדו"ד: עיקר קיום דיני טומאה וטהרה הוא בזמן שביהמ"ק . קיים י, אבל תוכן ענינם בעבודה הד רוחנית הוא קיים ושייך בכל זמן ומקום.

ועוד נקודה בזה: ההוראה ד,זאת חוקת התורה" שייכת לכאו"א, גם לכגון אלו ד,לא ידעי מאי קאמרי",

- שהרי גם הם מברכים ברכת התורה

-- הוראה -- כשקוראים פרשה זו

6 סוף הלי מקואות.

7 תגיא רפייז.