136

156 לקוטי בהמה תמימה שנאמר ע"ז ,יהי' קודש", הנה הקדושה הנעשית בה נראית בה בגלוי אח"כ -- קריבה ע"ג המזבח, דמה ואימורי' וכו'. אמנם בבהמה בעלת מום. שאין מקריבין אותה ע"ג המזבח, לכאורה לא נראה בה קדושה אחר שחלה עלי' קדושת מעשר. ורק שאסור לגוזזה ולעבוד בה (שזהו רק ע"ד אסור לבזות וכו'), אבל באופן חיובי לא נראית בה קדושה. משא"כ לפירש'י -- מכיון שנתקיימה בה מצות מעשר ו;חלה עליו קדושה", נשארה בה קדושה שבאה לידי ביטוי בגלוי גם לאח"ז, .יאכל בתורת מעשר", שכשאוכלו -- עליו לכוין שהוא אוכל מעשר; כנ"ל.:

זז עוד ענין ביינה של תורה שב" פרש"י דילן:

ידועיי בענין ,סור מרע" ואעשה טוב" שעיקר המשכת קדושת אלקות הוא ע"י ,ועשה טוב" -- מצות עשת דוקא, אלא שבכדי להמשיך אלקות יי מצות עשה, צ'ל תחלה ,סור מרע", ו,כמשל המלך ב"ו שרוצים לעשות לו דירה נאה שצריכין לפנות ההיכל מכל לכלוך וכו' ואח"כ לסדר שם כלים נאים כו'*"*'.

וזהו שמרמז יי רש"י בסדר הענינים :

8 לקו"ת בלק שם, וראה שם פ' צו טז, סע*א ואילך.

9 בפשטות צריך להקדים .שיאכל כו'"

בחוקותי ג

,שיאכל בתורת מעשר (ואח"כ) אסור ליגזז וליעבד". מתחלה מבאר עיקר המכוון שבעבודה -- ,יאכל בתורת מעשר", שהוא ענין חיובי -- ועשה טוב. שבזה מתבטאת בחי' הקדושה בגלוי כנ"ל ; ואח"כ מדבר ע"ד ,סור מרע", שהוא הקדמה וטפל להמשכת אלקות. -- .אסור ליגזז וליעבד".

והיינו, אף שסדר הדברים בפועל הרי תחלה צ"ל הזהירות ב;סור מרעי שלא יהיו דברים בלתי רצויים, ואח"כ העבודה ב,עשה טוב", אבל בפרש"י - .ינה של תורה", שבו מודגשת הפנימיות שבכל דבר, מדגיש העיקר והמכוון שבעבודה + -- לעשות לו יתי דירה בתחתונים ע"י ועשה טוב, ואח"כ מבאר אשר קודם לזה צ"ל העבודה ד,סור מרע".

עוד י"ל (ע'פ פשט שברמז זה): מקדים הודאי -- יאכל, ואח"כ הספק -- שבאם יהי' צמר הראוי להגזז ועבודה הראוי' להיעשות ע"י בהמה זו -- אסור ליגזז וליעבד.

והנה אף ש,סור מרע" -- .איסור גיזה וכו'*, הוא רק הקדמה והכנה להמשכת הקדושה בגילוי ע"י ו,עשה

-- כי ,יהי קודש" משמעותו ענין חיובי, בזה ייר לקודמו (תם) שפרש-י (גם) בענין דאכילה.