89
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שכאן מתחיל לצוות על איסור עריות הכולל גם עבירה זו המנתקת מהקב"ה (אף שעליו יצטוו אח"כ ביחוד). לכן מדגיש את חומר הדבר מיד בתחילת פ' עריות כנ"ל :י.
2 וי"ל שלכן מוסיף כאן גם תיבת ,אלקיכם", אף שלהודיע ב' הדברים -- שהוא גאמן לשלם שכר ונאמן ליפרע מספיק שיכתוב .אני ה' " בלבד [כדמשמע מפרש"י רייפ וארא -- ואת"ל ששם הכוונה או לשכר (כשאמור אצל קיום מצות) או לעונש (כשאמור אצל עונש) כמי"ש במשכיל לדוד - הרי מפורש כן בפרש"י לקמ * (קדושים יט, טז): ,אני ה' -- נאמן לשלם שכר ונאמן להפרע" -- ומי"ש המפרשים צ"ע] - כי זה מוסיף בחומר האזהרה.
ועוי"ל: שהג' עגינים שכותב רש"י: א) דעו מי גוזר עליכם, ב) דיין להפרע, ג) ונאמן לשלם שכר, מרומזים בהג' תיבות : א) אני, ב) הו", 2) אלקיכם (ראה גם מפרשים כאן) -- ואעפ"כ מהפך רשייי הסדר וכותב תחלה ,דיין להפרע"* ואח"כ ,נאמן לשלם שכר" (אף שעונש שייך לשם אלקים שהוא מדת הדין (פרש"י ר"פ בראשית), ושכר שייך לשם הו" שהוא מדת הרחמים (פרש"י שם)) -- כי בנוגע לאזהרה -- ובפרט חמורה ביותר -- נוגע יותר להודיע העונש (אבל בכתוב מוכרח לכתוב ,הו" אלקיכם" כי אין רגיל כלל לכתוב ;אני אלקיכם הוי'" -- ורש"י מפרש כונת הד כתוב).
והטעם שמרמז לג' ענינים אלו, הוא לפי שזהו סדר של אזהרה: מתחלה צריכים להודיע שהגוזר הוא הקב"ה, בוראו ואדונו, ומוסיף שגם יענוש אותו, ולאידך אם יקיים הציווי יקבל שכר.
(::
ה. אולם פי' זה אינו חד וחלק ועוד יותר מן הראשון -- כי קשה לומר בפשש"מ שכוונת הקדמת הכתוב כאן היא מפני מאורע:י שיארע זמן רב אח'כ ** ולציווי שיתפרש בפרשה אחרת -- לכן מוכרח רש"י לפי' הראשון, ואדרבה, הוא העיקרי.
ואעפ"כ, בכדי להסיר, במקצת עכ"פ, את התימא: שהתורה תדבר בדבר שלא יבוא אלא לאחרי שנים רבות -- מד" גיש רש"י שפי' זה אמרו רבי:
רבי סידר וכתב המשניות *:. ואף ש,דברים שבע"פ אי אתה רשאי ל-
5 רמב"ם בהקדמתו ליד החזקה. מבוא התלמוד לר"ש הנגיד בתחלתו. תוס' רי"ד גיטין ס, א, מאירי לאבות. ועוד --
והנה י"א שלרש"י (שבת יג, ב. סוכה כח, ב. ועוד) רבינו רק סידר המשניות אבל לא כתבם * (וידוע השקו"ט בדעת רש"ג באגרתו -- בב' הנוסחאות בה) -- ועפ"ז: מחולק רש"י על כהנ"ל, לא אשתמיט רש"י בשום מקום לבאר (לרמז, עִכ"פ) מי כתבה (וכן -- הגמרא), כמה מהראשונים המדברים בכתיבת השס ולא זכרו שרשייי מחולק. ועוד כהנה שצ'"ע.
ולכן ייל לפענ"ד (בדוחק עכ"פ -- להסיר תמיהות הנ"ל) שסמך רשיי על מש"כ
הערות
- 1. *) ואף שעדייץ לא למדנו פסוק זה -- מ'מ מזה ששם פרש"י כן בלי שום הוכחה וכו', מובן שבפשטות ה"ז פי' תיבות אלו. (ובמילא במקום שפי' ,אני ה' -- נאמן לשלם שכר. אלקיכם -- נאמן להפרע* (שלח טו, מא) שם צריך פירוש מיוחד).
- 3. פירכא גמורה אינה וגם בפשטות - כי כיון שהיצר בזה גדול כ"כ עד שגם לאחרי ההזהרה ,סופן לנתק" -- מובן שלולא אזהרה חמורה זו היי עלולים ,לנתק בזמן קרוב (ו,,בוכה למשפחותיו" -- יוכיח).
- 4. ואף שגם בפ' בשלח (טז, לב) פרש"י שכוונת הכתוב היא לימי ירמ" - הרי שם מפורש בכתוב ,לדורותיכם" היינו שכוונתו בשביל מאורע בדורות הבאים.
- 4. *) וכן היא דעת ר"י חגיז בהקדמת פי" עת*ח על המשניות.
מצוטט ב־2 עמודים
- תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט, ה'תש"ל לקו"ש חי"ב ע' 89
- תורת מנחם שיחת יום ג' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשל"ב לקו"ש חי"ב ע' 89
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.