87

עליכם מלכותי", היינו שקבלתם על עצמכם לקיים המצות, כך .מעתה קבלו גזירותי", גם המצות שהן בגדר ,גזירות" :י.

ג. והטעם דהציווי על העריות נק' ץגזירה" :

דבר מובן הוא, שבנוגע לנישואין מעלת היוחסין תופסת מקום חשוב ועיקרי, ובפרט כשהבא להשתדך הוא בר יחוס נעלה. וכמו שלמדנו וראינו שהתורה האריכה ביחוסה של אשת אהרן, שנשא את ,אלישבע בת עמינדב אחות נחשון" *:: -- לבאר שהייתה מצויינת ביחוסה, בהיותה (בת עמינדב וגם) אחות נחשון [וכדפרש"י: ,מכאן למדנו הנושא אשה צריך לבדוק באחי'"] ; וכן אברהם כששלח את אליעזר לקחת אשה לבנו ליצחק אמר לו" ,כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק", כי בנות ארצו ומולדתו מיוחסות הן, בהיותן ממשפחת אברהם.

ולפי"ז, הסברא נותנת שהשידוך הכי טוב לאיש המיוחס הוא -- ממשפחתו וכל הקרוב אליו יותר, הגון ומתאים יותר לענין השידוך.

ובכלל ועיקר : תכלית הנישואין ה"ה

פרו ורבו, ונעשו ל,בשר אחד" -- בילדיהם, הרי מובן שזהו בשלימות

יותר כשהאשה היא באר בשרו של האיש *:, ובדיני עריות נהפוך הוא והתחלתם: איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו גו'!

ועוד: ברא הקב"ה העולם באופן שקיומו הי' תלוי בזה שבני אדה"ר ישאו אחיות שלהם *:, יעקב נשא אחיות והייתה מטתו דוקא שלימה, עמרם נשא דודתו ונולדו מרים אהרן ומשח, שע'פ כ"ז -- האיסור ד,כל שאר בשרו" ה"ה ע"ד פרש"י בענין הד עקידה * ,אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע וחזרת ואמרת קח נא את בנך עכשיו אתה אומר לי אל תשלח ידך אל הנער". לכן בא ציווי מיוחד על קבלת ה,גזירות" בכללות, ואח"כ בא הציווי על ה,גזירה" הפרטית, על העריות.

ד אמנם אין פי' זה מחוור לגמרי : א) אף שרק עכשיו התחיל לצוותם על ה,גזירות", ולכן לא הי' הכרח שיקבלו את הגזירות ע"ע, מ"מ בפשטות הי' מתאים יותר שבעת צוותו על קבלת מלכותו ומצוותיו בכלל יצוה על כל

4 אלא שרוה"ק אסרה לב"נ קצת * עריות. ראה רש"י בראשית ב, כד, לט, ט,

5>) ראה פרש"י קדושים כ, יז.

ועפ"ז יש להמתיק הא דאף ,שהאומות גדרו עצמן מן העריות* (רשיי וישלח לך, ז) לא אסרו גם אחותו מאביו.