81

מוד מפסוק דילן דטהרת המצורע ביום, הוא (לא לענין הקרבנות שמביא לטהרתו, אלא) רק לענין ה,צפרים ועץ ארז ואזוב ושני תולעת" שא"א ללמוד מ,ביום צותו".י

ח. מהענינים מופלאים ע"ד ההלכה שבפרש"י זה:

הלימוד דטהרת המצורע צ"ל ביום דוקא, נדרש בגמרא ותו"כ בצד החיובי: ,כל היום כשר.. ולטהרת המצורע", ,מלמד . . וטהרתו ביום' ; ואילו רש"י בפרשתנו משנה ומדייק לכתוב בצד השלילי: מלמד שאט מטהרין אותו בלילה.

ונפ"מ לדינא, כאשר נמשכה טהרתו (פרט המעכב בה) בזמן שאינו לא יום ולא לילה -- בין השמשות :י:

3) הנפ"מ שבפגים הוא להסברא דביהשמ הוא מציאות בפ"ץ -- לא יום ולא לילה. ועדייז להסברא שהוא מורכב משניהם ; לפי הסברא* שהוא ספק יום ספק לילה (ראה בכייז לקו"ש ח"ד ע' 1223 ובהנסמן שם), ה"ז ספיקא דאורייתא ותלוי בהדיעות אם אזלינן לחומרא מה"ת או מד"ס (נסמנו בשר"ח כללים מע' ס כלל ט' ויו"ד. ועוד. וראה לקו"ש ח"ז ע' 71 ואילך ברעת רש"י -- דאזלינן לתומרא מהית

או ייל ע"פ המבואר בלקו"ת (תזריע כד, א) דבנגעים ,ביריעה תליא מילתא*

מצורע

מפשטות לשון הגמ' והתו"כ משמע שהדיוק הוא שהטהרה צ"ל ביום דוקא, ולכן אם נמשכה טהרתו בזמן שאינו יום, לא עלתה לו טהרה מאחר שלא היתה ביום; לרש"י שכותב ,שאין מטהרין אותו בלילה" אם תימשך טהרתו בזמן ביהש"מ כשירה כיון שלא היתה בלילה.

והטעם י"ל: נת"ל דע"ד ההלכה, ,יום"? בכ"מ -- עכ"פ ברובו (כולל נדו"ד) משמעותו יום דוקא (ולא לילה), ולכן ממש"נ ,ביום טהרתו" מובן שהטהרה צ"ל ביום דוקא. משא"כ ע"ד הפשט, דתיבת ,ביום" עצמה משמעותה כל המעל"ע (גם לילה), אלא שיתור התיבות בהכתוב ,מלמד שאין מטהרין אותו בלילה?, לכן די למיעוטי רק לילה (ולא למעט גם הזמן דביהש"מ).

ט. בפנימיות הענינים, הביאור להקדמת התיבות ,זאת תהי' תורת המצורע" לפרשת טהרת המצורע:

מבואר בלקו"ת +: דמצורע ענינו מוציא שם רע, שמוציא וממשיך שמות (-- אותיות וכלים) דקליפה. ולכן תיקונו הוא ע"י עסק התורה, שהיא בחי'

(ולכן ,ספק הקב"ה אומר טהור" (ב'ימ פו, א) -- אף דספיקא דאורייתא לחומרא, ע"ש) -- את"ל דגם לאפוקי מטומאתו צ"ל ידועה דוקא (ויליע ברמב"ם הל' טומאת צרעת ספייב. ובנ"כ שם. ובפ"ו הייה ואילך. וראה רייש ספייד דנגעים. מליימ פייב שם בתחלתו) דכמו דלא אמרינן בזה הכלל דספיקא ל" חומרא -- כך ל"נ גם ענין דחזקה - הרי כיון שאין ידיעה שלא עשה כדין טהור. 4 פרשתנו כר, סע"ד ואילך.