52

2 לקוטי

מר: ,תדע שאחר מיתתן הזהיר הנותרים שלא יכנסו שתויי יין למקדש" : כוונתו בזה [לא רק לדייק דמזה שבאמצע הסיפור של העבודה דיום השמיני, מיד אחר מיתת בני אהרן, הפסיק הכתוב באזהרת ,יין ושכר גן"* -- משמע שסיבת עונשם יש בה מענין האזהרה -- אלא גם] לבאר את הד יתרון שבפי' זה (על הפי' הראשו), וכנ"ל, שלדעת ר"י לא עברו בני אהרן על ציווי ה' בהקרבתם, כי לא נצטוו עדיין ע"ז. ורק ,אחר מיתתן הזהיר הנותרים כו'"י

ולא יוקשה מש"נ בהקדמה להעונש ,אשר לא ציוה אותם", כי ,אותם" מדגיש -- משא"כ אחרים. וכיון שפשוט שנדב ואביהו בניו הגדולים של אהרן נתחנכו ונמשחו ביחד עמו בודאי הם היותר קרובים במעלה אליו ובמש"ניי: עלה אל ה' אתה (משה) ואהרן נדב ואביהו ושבעים מזקני ישראל -- עכצ"ל שבאותה שעה היי גרעון במעלתם -- שהיו שתויי יין.

אמנם לפי פי' זה, הרי קשה : מדוע נענשו (ובפרט בעונש חמור כ"כ) הרי לא נצטוו ע"ז! ומתרץ רש"י: ,משל למלך שהי' לו בן בית וכו' כדאיי בויק"ר".

וויל המדרש שם: ,משל למלך שהיי לו בן בית נאמן *י מצאו עומד על פתח חנויות, והתיז את ראשו בשתיקה,

שסיני א

שוחות

ומינה בן בית אחר תחתיו, ואין אנו יודעים מפני מה הרג את הראשו, אלא ממה שמצוה את השני ואמר לא תכנס בפתח חנויות אנו יודעים שמתוך כך הרג הראשון".

מדברי המדרש מובן דעם היות שהראשון לא נצטווה ע"ז, מ"מ להיותו -בן בית" של מלך הי' צריך להבין מעצמו, גם בלי אזהרה מפורשת, שדבר זה הוא היפך רצונו של המלך.

ולזה מרמז רש"י כאן בהעתיקו התחלת דברי המדרש -- ,משל למלך שהי' לו בן בית", כי בזה מתורצת הקושיא למה נענשו בני אהרן על דבר שלא נצטוו עליו כנ"ל -- כי הם היו <בני ביתו" של הקב"ה (וכמ"ש ,בקרובי אקדש":י) ומעצמם יודעים הנהגות ביתו גם בשלא נצטוו ע"ז בפירוש.

אמנם בכ"ז אין מיושב עדיין לגמרי לומר שבני אהרן יענשו במיתה חמו-

"רה על דבר שלא נצטוו עלין -

ולכן מוסיף רש"י שר' ישמעאל הוא שפי' כן.

דהנה אמרו חז"ל על ר' ישמעאל * : עכהנא (כי ר"י הי' כהן (גדול) *) מסייע כהני" (פרש"י: ,תמיד הוא עוזרן ומקיל להם'), ולשיטתו אזיל בנדו"דד : ניחא לי' לךר"י ל,סייע כהני*