35

דין יי, ומכ"ש בנידון דידן (זכרון הנס ד,למכה מצרים בבכוריהם") שאינו אלא ,מנהג" :י. [\בפרט שיש לומר (בדוחק עכ'פ) שמאיזה טעם שיהיי, הייתה קביעת זכרון הנס לאחרי מיתת מרים וקביעת התענית, ובמילא -- נקבע מלכתחילה ליום השבת] :י.

אבל עדיין צריך ביאור (בפנימיות הענינים): מכיון דזכרון הנס מצד עצמו (לולי הענין דמיתת מרים) צריך לקבעו בעשירי לחדש ,כדרך שנקבעו כל המועדים", היאך יתכן לשנות ** אופן קביעות זכרון זה מקביעות כל המועדים, לדחות לגמרי הזכרון מיום זה ולקבעו ביום אחר מפני ענין צדדי (ובצרט שמיתת מרים היתה ל"ט שנה לאחרי הנס)?

ב. והביאור בכל זה:

ניסים רבים נעשו לבנ"י במשך הדורות, אשר בהם וע"י ניצולו מידי שונאיהם, ובלשון ההגדה ,שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם" ; נהרגו כמה משונאיהם (בנס דקי"ס, פורים, חנוכה וכו').

1) טושו"יע סתי"ח. וראה שו"ע "אדהיז סתכייט ס"י.

2) וכלשון ה,כותרת" בשו"ע אדה"ז לסימן תל [שמן הסתם כתבה אדה"ז. וב" פרט שבשו"ע המחבר אין ,כותרת" לסימן

זה] ,מנהג שבת הגדול" (ולא כבלבוש ,זין שבת הגדול").

3) ועפ"ז יומתק לשון -אדהייז ,וקבעו נס זה לזכרון לדורות בשבת", שמלשון זה משמע שקבעוהו מלכתחילה בשבת. *13) להעיר מתענית ועש"ק חוקת - שלא קבעוהו לימי החודש מפני שאלת חלום וכו' דוקא (מג"א סו"ס תקיפ).

שבת הגדול

ובהם כו"כ -- ש,

אמנם, גודל הנס ד,שבת הגדול" הי' בזה שהריגתם היתה ע"י בכורי מצרים, וכהדגשת הכתוב ,למכה מצד רים בבכוריהם". וענין זה, אשר בעת גלות מצרים יי, ופרעה בתקפו עד כ"כ -- שאפילו משה רבינו ובעת היותו בחרי אף עליו חלק לו כבוד מלכות יי ופרעה ומצרים מאנו (בכל תוקף *י) לשלח את ישראל -- בו ב" זמן בקשו בכורי מצרים (התוקף:: דמצרים) ,שישלחו את ישראל", ודרישתם היתה מאבותיהם ומפרעה ובתקיפות כזו עד ש,עשו עמהם מלחמה והרגו הרבה מהם" -- הוא ;נס גדול* שלא הי' כמוהו בשארי ניסים 5. הצ-

6 ועד שלא הועיל גם מה ,שעשו הבכורות עמהם מלחמה והרגו הרבה מהם".

ונוסף לזה : בקשתם של בכורי מצוים