339

המובעים במכתבו יתורגמו בפועל. ועד להחדרת ג' האהבות. אהבת ה' אהבת התורה ואהבת ישראל, בחיי היום"יום בפעולות מעשיות, במצוות ובמעשים טובים, ובסגנון חכמינו : טוב לשמים וטוב לבריות.

ומענין ימים אלו. ובפרט שקשור בצבא. בודאי יודעים שמעשה פורים הרי זה דבר והיפוכו: מחד, הי' נס גלוי, אשר עם קטן המעט מכל העמים, ושנוסף לזה הי' מפוזר ומפורד בשבע ועשרים ומאה מדינה, עמד בסכנה של ,להשמיד להרוג ולאבד", ולכאורה ללא מוצא, ובכל זה הי' נהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם. ומאידך היתה גם פעולה טבעית, ובלשון המגילה נקהלו היהודים ועמוד על נפשם. זאת אומרת שהיתה סכנת נפשות ממש, אלא שבחסדי ה' היו התוצאות מפליאות ביותר, ועד אשר נפל פחד היהודים על מבקשי רעתם.

והלימוד מהאמור. שבעת סכנה ר"ל צריך אמנם לעשות בדרך הטבע, שיהי' צבא מאורגן וזריז וכלי זיינם בידם וילמדו תכסיסי מלחמה וכו', אבל יסוד היסודות ועמוד החכמות, כולל גם חכמת תכסיסי מלחמה, הוא לידע * שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא וכל הנמצאים כו' לא נמצאו אלא מאמתת המצאו (לשון המורה הגדול, הרמב"ם, בהתחלת ספרו יד החזקה). זאת אומרת, שהצבא יהי' חזק בבטחונו בה', כי לה' הישועה: ועל ידי כך. כלשון הכתוב, ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויביך לפניך, ועד לתכלית-נצחון, שלילת מלחמה מלכתחילה, כי ,תפול עליהם אימתה ופחד", ולקיום היעוד ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד גו' וחרב לא תעבור בארצכם -- אפילו חרב של שלום . ..

נ.ב. תקותי אשר באם יש צורך לביאור נוסף להזקוקים לזה, בודאי ימצא מר האותיות המתאימות. ותודה רבה בעד העזר והסיוע שלו בכל האמור.

*) בספר המצות מ"ע א' כתב ,שנאמין", אבל א) ספר היד הוא משנה אחרונה לגבי סהמ"צ, שנכתב בתור הקדמה ליד החזקה (הרמב"ם בהקדמתו). ב) בסהמ"צ לא דק הרמב"ם כ"כ בתלמוד המצות ודיניהן (יד מלאכי כללי הרמב"ם כג). ג) בסהמיצ אפשר שאירע קלקול במלות ההעתקה עייי המעתיק (שם כב), משא"כ הירד שנכתב בלה"ק. ד) פִ"פ כת"י הערבי של סהמ"צ הנמצא עתה, י"א שגם בסהמ"צ יש לפרש ,לידע". וכמו שהוא בָמָנִין המצות שבראש היד (ראה סהמ"צ הוצאת הר"ח הגליר).