113

(ודכל היום): תרומת האדנים היא בדוגמא להעבודה דק"ש (ותפלה), שנשים וקטנים פטורים ממנה, אבל באנשים המחוייבים בה היא בנוסח השוה לכולם -- על דרך תרומת האדנים שנתחייבו בה רק הגדולים ,מבן עשרים שנה ומעלה", אלא שכל המחוייבים שווים היו במידת תרומתם -- מחצית השקל: והנדבה לכללות המשכן היא בדוגמת העבודה דת"ת (והעבודה דכל היום) שכ"א מחוייב בה גם הנשים והטף, אבל ביחד עם זה אינו דומה שיעור ואופן עבודתו של האחד להשני.

ד. והביאור בכל זה:

העבודה דק"ש (ותפלה) היא מצד הכחות הפנימיים דמוח ולב. אמנם מכיון שבאה ונמשכת ע"י ההקדמה דאמירת ,מודה אני", הודאה וביטול מצד עצם הנשמה, לכן נרגש ביטול זה והודאה זו גם בהעבודה דק"ש (ותפלה), היינו שבהעבודה דכחות פנימיים מורגש כי יסודתה בבחי' ביטול וקב"ע שמצד עצם הנשמה:

וזהו הטעם שעבודה זו מוטלת רק על אנשים (גדולים) **, מפני שהכחות

הפנימלים שבהם הם בשלימות ומתאימים לעבודה זו; אולם מאחר שגם בכוחותיהם הפנימיים נרגש הביטול והקב"ע המושרש בעצם

נשמותיהם, ש,כולן מתאימות? -- לכן גם הנוסח דק"ש (ותפלה). המרמז ליסודה של עבודה זו, הוא באופן השוה ומשוה את כולם.

ובזה יובן מה שהדגישה התורה בעבודה זו (דק"ש (ותפלה) -- תרומת

4 ובתוומת האדנים -- מבן עשרים, שלימות הגדלות עד שיכול לצאת בצבא וכוו, וראה ב"ב קנה, א. לקו"ת במדבר

ב, אי

תרומה א

3( האדנים): ,העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט", כי הנידון הוא בעבודה שמצד כוחות הפנימיים דמוח ולב. והרי בהם יש הפרש בין ,עשיר" ו,דל", ובמילא אינה דומה עבודתו של האחד לעבודתו של השני. ולכן בתרומתו ועבודתו של כל אחד בפ"ע, אין ניכר שזוהי עבודה שמצד עצם הנשמה: אדרבה. מה שנראה הוא עשר גרה, הרומז לעשר הכחות הפנימיים *'.

אבל ב(השוואת ו)צירוף כולם יחד, היינו יסוד עבודתם המאחדם וכוללם יחד -- כולם שווים בתרומתם. והיינו, כנ"ל, דהעבודה בכחות הפנימיים צ"ל באופן שיורגש בה הביטול דמצד עצם הנשמה, שאז ה;,עשיר לא ירבה והדל לא ימעיט" *'.

ה אמנם מכיון שעכ"פ העבודה גופא דק"ש (ותפלה) -- תרומת האד" נים -- הוא מה שהאדם פועל בעצמו ע'יי כוחותיו הפנימיים -- הרי מובן שעבודה מוגבלת היא ובמילא גם ה"

5 ראה דרך מצותיך (סט, רע"א). ובכיימ.

6) ועפ"ז יש לבאר (בפנימיות הענינים) מה דאי' בירושלמי (שבת פ"ז, סוף ה"ב) בנוגע לבנין בשבת, שבתחלה רצו ללמוד דבנין ע"ג כלים הוי בנין מזה שבמשכן היו נוּתנים קרשים ע"ג אדנים, ומשני .אדנים כקרקע הן"י

והביאור : כלים ענינם כחות פנימים, ומכיון שתרומת האדנים היא עבודת האדם בכוחות פנימיים (כבפנים), מובן, שגם האדנים עצמם הם בסוג כזה, ובפרט שהם נעשו מהכסף של המחצית השקל עצמו (ולא כתרומת הקרבנות כו' ולבדק הביתי שבממון זה קנו קרבנות בו'). ולכן מתחלה הביאו ראי" שבנין ע"ג כלים הוי בנין מזה שנתנו את הקרשים על האדנים. וע"ז משני : אדנים כקרקע הן, שאי"ז רק עבודה דכוחות פנימים כ"א שחדורים הם בהקב"ע שמצך עצם הנשמה, בח" הביטול דנפשי כעפר לכל תהי