112

112 לקוטי חל רק על אנשים ולא על נשים וטף י:, שמזה מובן שזוהי עבודה שגם בעיקרה שייכת לכוחות הפנימיים של האדם (מוחו ולבו) ;

ולאידך גיסא, כל אלו המחוייבים בק"ש (ותפלה), היינו אנשים הגדולים וראויים לעבודה פנימית, כולם קוראים את ,שמע" (ומתפללים) בנוסח אחד השוה לכל -- שזה מורה שגם עבודה זו קשורה בבחינה ששוים בה כ"א מבנ"י, בחי' עצם הנשמה.

ודוגמתם של ענינים ההפכים הנ'"ל בק"ש (ותפלה) ישנה גם בלימוד התורה וקיום המצות, וגם בעבודה של כל היום כולו -- ,בכל דרכיך דעהו"" -- אלא שהם באופן של אחליפו דוכתייהו :

מצד אחד, הרי עצם החיוב דת"ת מוטל על כל בנ"י, דגם הנשים חייבות ללמוד את ההלכות הצריכות להן יי (ואף שחיוב לימודן אינו [בתור חובת לימוד התורה] אלא רק בכדי לדעת איך לקיים את המצוה המוטלות עליהן*:, אולם מכיון שגם הן מברכות ברכות התורה מטעם זה *, הרי מוכח שיש בזה גם ענין של תלמוד תורה) ; וגם בנוגע לקטנים, הרי מצוה מן התורה על האב ללמד את בנו הקטן תורה יי -- שמכל זה מוכח שענין

4 משנה ברכות כ, א. רמב"ם הל' ק"ש פיד ה"א, טושו"ע או"ח ר"ס ע. ואף שהטעם ע"פ נגלה בזה לפי שהיא מ"ע שהזמן גרמא, הרי מזה עצמו מובן שכמו שהיא מוגבלת בזמן כו" כן היא מדודה ומוגבלת בכחות האדם, כבפנים.

5) משלי ג, ו. טושויע או'יח סרלייא.

6) רמב"ם פ"א מהלכות ת"ת. שו"ע אדה"ז או"ח סיי קנה.

ז3) הל' ת"ת לאדה"ז ספ"א.

8) שם

9) שו"ע אדה"ז או"ח סו"ס מז. וראה בארוכה לקו"ש חי"ד שיחה ב' לפ' עקב.

0) הל' ת"ת לאדה"ז בתחלתו. משא"כ

תרוזח א

הת"ת יש לו שייכות למדריגה בנפש האדם שבה משתווים כל אחד ואחת מבנ"י.

ואעפ"כ, מצד השני, הרי אופן החיוב של הלימוד -- בכמותו ואיכותו -- אינו במדה השוה לכל אחד: יש מחויב ללמוד תורה יומם ולילה ובעמקות '*; ובעל עסק שיעורו פחות מזה ועד שיש יוצא ידי חובתו באמירת פסוק אחד שחרית ופסוק א' ערבית:*; והנשים מחוייביות ללמוד רק: א) ההלכות הצריכות להן, ב) עד שתדענה אותן.

וכמו"כ הוא בהעבודה דכל היום כולו בקיום המצות ובעבודה ד,בכל דרכיך דעהו", שהחיוב בכללות הוא דבר השוה לכל נפש -- אבל ישנם כמה חילוקים בנוגע לפרטי ואופני החיוב: אנשים מחוייבים בכל מ"ע ומל"ת, נשים אינן מחוייבות במ"ע שהזמ"ג וכו' + ; ועד"ז גם בענין ד,בכל דרכיך דעהו", שיש בו הרבה דרכים ואופנים שונים התלויים במצבו ועסקיו של איש ואיש.

ועפ'ז נמצא שתרומת האדנים והתרומה לכללות המשכן הן בדוגמת העבודה דק"ש (ותפלה) והעבודה דתית

חיוב האב לחנכו במצות היא רק מד"ס (שם). ואף (שבנוגע לת"ת) היא מ"ע על האב והקטן אינו חייב (שם), הרי המצוה היא שהבן ,ירגיל עצמו לקרות בתורה" (שם. וראה לעיל ע' 44 שוה"ג הא' להע-

שאפילו בקיום לא ימוש ספר התורה מפיך (מנחות צט, ב) הרי"ז רק ש,קיים" ולא ימוש (ראה פרש'"י שם דיה מצווה לאומרו. וראה ל' אדה"ז שם ,לצאת ידי חובתו"), ומובן שאי"ז דומה למי שמקיים ,והגית בו יומם ולילה" כפשוטו.

3 קקושין כט, 0%