64
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
64 לקוטי
אלא משלך נתנו לך וגם כאן לא נתנו לך אלא משלך דהיינו עניבה דהוה דבר המותר", כלומר, שב' הענינים תוכן טעמם אחד הוא -- ,דלא נתנו לך אלא משלך".
ולכאו' אי"ז מובן: לשיטת רש'"י -- מהו הקישור בין ב' דינים שונים אלו, אשר מפני זה הוצרך ר"ש להשמיענו שהוא מחמיר בדין זה אעפ"י שהקיל באידך! וכי יעלה על הדעת שקולא בדין .מי שהחשיך חוץ לתחום" מחייבת להקל גם בענין של קשירה במקדש ?!
ולפי פי' התוס' בסברת ר"ש דאותו הטעם המחייב להקל הוא המכריע להחמיר כאן -- קשה דלא הול"ל אלא ,מקום שהתירו לך חכמים משלך נתנו לך" ותו לא מידי, שהרי זהו גם הנותן טעם לחומרא בנימת כינור שנפסקה, ולמה מוסיף ר"ש לפרש ,שלא התירו לך אלא משום שבות" ואינו מסתפק בטעם הראשון היסודי (,משלך נתנו"), ובפרט שלשון המשנה הוא בסגנון של ,דבר קצר הכולל ענינים רבים""?
גם צ"ל: דברי ר"ש אלו נסדרו כסיו" מה של משנה העוסקת בדין ,שרץ שנמצא במקדש כו'" -- שלכאורה אין להם שייכות אלי' -- וא"כ הו"ל לשנותם בסמיכות ממש לאחת ההלכות הנ"ל, או כאן -- עכ"פ במשנה בפ"ע יי?
0) הקדמת הרמב"ם לפיה"מ. 1) דחלוקת המשניות היא בדיוק. ונוסף
וגם נוגע להלכה, לפי מ"ש החלקת מחוקק (אהיע סי לה סק"מ) בדין המקדש את האשה ע"מ שאני יודץ לשנות, די"ל שדי (וצריך) ג' משניות (כדעת הטור בדין ע"מ שאני יודע לקרות, דבג' פסוקים סגי). ועיין
בשלחג
ב. והביאור בזה יובן בהקדים אחד מהטעמים ש,מצוה לחזור בין אחר עירובי חצירות בין אחר שיתופי מבואות":י, שהוא: ,לצורך הנאתו כדי לטייל או להביא צרכי אכילתו וזה מצוה כמ"ש וקראת לשבת עונג" :י. ומובן שכמו"כ הוא בנדו"ד, שמשום עונג שבת מצוה להימצא בתוך תחום העיר, כדי ,לטייל או להביא וכו" בכל שטח העיר (ובאלפיים אמה מחוצה לה, לכל רוחותי'), כי בשביתתו מחוץ לתחומה הרי הוא מוגבל מאד בענינים אלו יי וזהו ההיפך דעונג שבת. ועפ"ז י"ל דזה ש,החשיך חוץ לד תחום", מוטל עליו גם ענין של חיוב %
הערות
- 1. על זה שחלוקת המשניות נוגעת לכמה לימודים שעפיי הכללים של רישא וסיפא וכו', הרי גם מספר המשניות הוא בדיוק
- 2. מס' כלאים פ"ז משנה אחת, ובכ"ז היא מסומנת בב' מספרים -- ,משנה ך' וה'" (ועיין בפירוש הון עשיר, לבעהמ"ח משנת חסידים (הובא ב,תוספות אנשי שם" על המשניות) שפירש זה ע"ד הנסתר). ויש לומר, שמשנה זו נחשבת לענין דין הנ"ל (ע"מ שאני יודע לשנות) כב' משניות.
- 2. טור (ושו"ע) ר"ס שצה.
- 3. פרישה או"ח ר"ס שצה, וראה גם ב"י שם.
- 4. ומובן שהוא מוגבל הובה יותר ממי שאין לו עירובי חצירות כו', שהרל נמצא הוא מחוץ לעיר ופשוט שאי"ז מצב של עונג כו', וראה בשו"ע אדו/"ז סי רמט סוסיב ,שכשאינו במקום ישוב בטוח אין לו עונג שבת כלל".
- 5. אבל אינו חיוב גמור אלא שהוא ,מצוה" (כמו בעירובי חצירות. וראה שו"ע אדה"ז שם ש,אם הוא במקום שאינו ישוב בטוח מותר לו לילך משם וכו'" ולא גזכר שחייב (או : שצריך) לילך כו). ולכן לא דחי איסור גמור של תחומין אלא היכא ד,משלך נתנו לך"*. כדלקמן.
- 7. *) ואין סתירה לזה משו"ע אדה*ז שם שדוחין האיסור זהילוך ג' פרסאות בע"ש משום עונג שבת -- שהרי שם גם האיסור דהילוך כו' הוא משום עונג שבת (שיוכל להכין צרכי שבת) דאם אינו במקום ישוב
מצוטט ב־2 עמודים
- שולחן ערוך ב לקו"ש חי"א ע' 64
- לקוטי שיחות 60 לקו"ש חי"א ע' 64
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.