48

8 לקוטי

באם הי' נאמר ,אבי הבן מברך שהחיינו", לא הוה ידעינן טעמא דד מילתא והי' אפשר לומר דזהו משום שאין די בהנאה זו דמטי לידי' דכהן לברך עלי' שהחיינו'י (כשם שאין מברכים רק אם קנה בית חדש וכו': וע"ד שאין הכהן מברך על כל מתנות בהונה * וכיו"ב).

1 ועפ"ז יל"פ השייכות של הענין דפדיון הבן למסכת פסחים, כשם שמצד ותה (העיקרית) של פדיון הבן (שוכל בכור אדם בבניך תפדה") נאמרה בתורה שבכתב בהמשך לטעמו וסיד בתו של הציווי -- ,ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרג ה' כל בכור בארץ מצרים"* והציל את ,בני בכורי ישראל" *י, ולכן מחוייב כל אב מבנ"י לפדות את בנו בכורו -- עד"ז הוא הסדר והענין (בתושבע"פ) במס' פסחים, שעיקרו ותוכנו של הפסח הוא ,אשר פסח על בתי בני ישראל במצד רים בנגפו את מצרים (במכת בכורות) ואת (בכורות) בתינו הציל"* -- הרי הוא הוא הטעם למצות פדיון הבן, ולכן הרי היא המסובב והסיום של מס' פסחים.

ובשייכות סיום זה למס' פסחים מרומז גם הטעם הנ"ל בהא שהאב מברך שהחיינו: כיון שהצלת ,בני

7) ונפק"מ בין שני הטעמים -- בספק בכור כו' לדעת החת"ס -- דלעיל בהערה 35.

8) תשובת הרשב"א (ח"א סיי של"ח). וראה מאירי סוף ערבי פסחים עוד טעם שאין הכהן מברך שהחיינו במתנות כהונה (וראה ראייש בכורות פ"ח סיי ח (הובא בטור שם) לענין ברכת הכהן בפדה"ב: אין הכהן מבוך כלום וכן מסתבר דכהן לאו מצוה קעביד אלא מקבל מתנות כהונה).

9) שמות 1, כב.

0) פרשתנו יב, כזי

בכורי ישראל" (סיבת הציווי) היתת ע'י ש,פסח הוי'* :י, ולאחרי זה ;הו" ציא הוי'", הקב"ה בעצמו פדה בנו בכורו מארץ מצרים, מזה מובן שגם בהמסובב. במצות פדיון הבן*י, המצוה היא על האב לפדות בנו בכורו.

ח. עפ"י כל הנ"ל יש לבאר את הסיום דמסכת פסחים בפנימיות הד ענינים -- הסיום והשלימות דהפדיון של ,בני בכורי ישראל" (מהגלותי היינו הגלות הזה האחרו),

שהרי ,חוקיו ומשפטיו לישראל כוי הוא עושה (בעצמו)* , ובודאי יקיים הקב"ה מצות פדיון הבן*, לפדות בנו בכורו (מהגלות).

והתחלת הסיום *+: <ר' שמלאי"

שהוא בעל השמועה והפס'"ד *+: לעוד לם יסדר* אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל, וכללות סדור שבחןו של הקב"ה הוא בשנים: בנגלה וב"

1 שם כג.

2) ראה עד"ז בשו"ת חת"ס שם סו"ס רצג לענין פדיון הבן ע"י שליח.

3) שמו"ר פ"ל, ט,

*43) ראה במד"ר ר"פ י4

4 גם כפגימיות הענינים דלקמן ב" פנים -- כי לימוד הל' פדיון הבן וגאולה היז ענין דפדיון וגאולה וכמרז"ל כל הד עוסק בתורת עולה כו' (סוף מנחות. שו"ע אדה"ז מהדו"ק ס"א סי"א. מהדו"ת שם ס"ט),

5) ברכות לב, א.

6 ועפ"ז יובן (בפנימיות הענינים) מה שהקדימו בשאלתם ,כהן מברך* קודם ל,אבי הבן מברך" אף שבנוגע לברכת על פדיון הבן פשיטא להו דאבי הבן מברך -- כי בסדור שבחיו של הקב"ה, הסדר הוא: אתה בנגלה -- כהן שבבחי' השתל' (כבפ" נים בארוכה), ואח*כ קדשנו בנסתר - .אבי הבן* שלמעי מהשתל'.