19
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ואח"כ (לאחר כמה סעיפים) ממשיך ומבאר הדברים הצריכים חסיבה. כי בטעם וענין ההסיבה שביאר לפנ" מבוארת מצות הסיבה כחובה בפ"ע: וכאן כוונתו לבאר הענין הב' שבהסיבה -- כפי שהיא פרט ותנא" במצות אכילת מצה וכו', וכמו שמסיים: ,לפיכך הם צריכין הסיבה דרך חירות" (ולא ,לפיכך צריך להסב בהם" וכיו"ב), 41 אי שמחמת הטעם המבואר כאן הרי ,הם" - מצות אלו -- צריכים הסיבה,
והטעם: ,לפי שכל דברים אלו הם זכר לגאולה ולחירות" -- היינו שתוכן ענינם הזה, ;זכר לגאולה ולחירות", הוא המצריך בהן חיוב הסיבה (דרך חירות) כתנאי, בכדי שה,זכר לגאולה ולחירות" שלהן יהי' שלם בכל הד פרטים :5.
1 ועד"ז יש ליישב גם הקושיא בדברי הרמב"ם שבהע' 7, שבתחלה כתב ,צריך לא" כול ולשתות (סתם) והוא מסיב דרך חירות* וכו' -- בהמשך למ"ש לפנ"ז: ,בכל דור ודור חייב האדם להראות א"ע וכו' לפיכך וכו'", להדגיש שהסיבה היא מצוה בפ"ע ואינה תלוי' במצות מצה וכו, ואח"כ לאחרי שמבאר פרטי דיני הסיבה, ממשיך : ,ואימתי צריכין הסיבה וכו'", שבזה בא לבאר (לא רק אימת צויך להסב מצד מצות הסיבה, אלא גם) שהסיבה היא תנאי במצות מצה וכו'. ולכן המתין בזה עד לאחרי שמפרט שאר דיני הסיבה, ורק כשבא לבאר פרטי המצות (בהמשך הפרק) הקדים: ואימת צרי" כין כו' שיש בזה ב' העננים כו"
ומה שלא כתב הרמב"ם שאם לא אכל הכזית מצה בהסיבה צריך לחזור ולאכלו -- אף שס"ל שהסיבה היא (גם) תנאי במצות מצה, י"ל: 1) לא כל התגאים שבמצות הם לעיכובא 2) מכללי הרמב"ם שאיגו מביא דינים שלא הוזכרו בש"ס וכו (יד מלאכי כללי הרמב"ם אות ב. שד"ת כרך ט כללי הפוסקים ס"ג אות ה, ס"ה אות כג). 3) בדוחק -- רמזה בפ"ז סוף ה"ח (כדלעיל הערה 24 בסופה).
\א\א א
וממשיך להוכיח בהדגשת הטעם (בשייכות להד' כוסות): ,שהד' כוסות תקנו חכמים כנגד ד' לשונות של גאולה האמורים בפרשת וארא". ומזה, שמצוה זו ענינה גאולה וחירות, ושע"כ היא צריכה הסיבה כתנאי, משא"כ לפי טעמים האחרים לתקגת ד' הכוסות : ,כנגד ד' כוסות של פרעה . . כנגד די מלכיות . . כנגד ד' כוסות של פורענות שהקב"ה עתיד להשקות את או"ה .. וכנגדן עתיד הקב"ה להשקות את ישראל ד' כוסות של נחמות", שלכל אלו הטעמים הרי ד' הכוסות אינן זכר לגאולה וחירות של ישראל "5 --
ענין לחיוב ד' כוסות, ולכן ,ידי יין יצא". וראה בר"ן (פסחים שם) בטעמו של ב"י דס"ל דג"צ לחנך התנוקות בד' כוסות : דבכי הא לא שייך לחנכם במצות דכיון שאין נהנין ושמחין בו אין להם דרך חירות. וי"ל דאזיל לשיטתו דסייל דעיקר התקנה הוא משום חירות כנ"ל. וראה ברשב"ם שם שפי' בענין אחר.
הערות
- 2. ראה פסחים קיז, ב: ארבע כסי תיקנו רבנן דרך חירות כל חד וחד נעביר בי' מצוה, ובר"ן שם: דעיקר תקגתא משום חירות, ובשו"ע אדה"ז סי' תעד ס"ב: ך' כוסות אלו תקנו חכמים לשתותם דרך ה" רות וכל או"א הוא חירות ומצוה בפ"ע. אבל ברשב"ם שם גריס: ארבע כסי תקנו להו רבנן (סתם) וכל חד וחד כו/ וא"כ ייל דלטעמים אלו גרסינן כמ"ש הרשב"ם. (ולהעיר מלי שו"ע אדמוה"ז ריש סי' תעט).
- 2. וואה שם קח, ב: שתאן תי . . ידי יין יצא ידי חירות לא יצא. ובפרש"י ורשב"ם : כלומר אין זו מצוה שלימה. ובשו"ע אדמוה"ז סי" תעב סי"ז: ידי חירות לא יצא כלומר שלא קיים מצוה מן המובחר. ולהמבואר בפנים דלדעת אדמוה"ז עיקר מצ" ות ד' כוסות הוא משום חירות מובן מה שהוצרכו לדייק : כלומר (שאין הכונה כ" פשוטו שלא יצא ידי חירות דא"כ לא ה" יוצא ידי יין ג"כ, אלא) שאין זו מצוה
- 3. שלימה והיינו שאינה מן המובחר. אבל באם ז' כוסות אינם משום חירות מובן בפשטות שמה שלא יצא ידי חירות אינו
מצוטט ב־2 עמודים
- שולחן ערוך יז לקו"ש חי"א ע' 19
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום תעב דיני הסיבה וד' כוסות לקוטי שיחות חי"א ע' 19
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.