170

110 לקוטי (היינו שלא הי' לו בזה שום ספק) -- ולמה כבדו על ידיו ויחר אף משה דוקא כשראה את העגל ומחולות ?

וההסבר בזה: כל אותו הזמן שמשה רבינו הי' בעלייתו בהר, הי' מופשט מכל הענינים דלמטה ולא הי' לו קשר עם העולם ועניניו -- ולכן גם לא נגע מעשה העגל בו ובמדריגתו, אף שכבר הי' בעולם וידע עד"זד ג"י שמיעה (מהקב"ה) י:. אולם כאשר ירד מן ההר ולאחר זה גם ראה+י את העגל -- ,נגע" בו הדבר ועד שכבדו ידיו ויחר אף משה וישלך את ה" לוחות ₪

ועד"ז הוא בנדו"ד: אעפ"י שגם קודם שקרא יעקב את בניו לא היו ראויים לגילוי הקץ, עכ"ז שרתה עליו השכינה גם בענין דגילוי הקץ, כי בהיותו מופשט אז משייכות וממחשבה במצבם -- לא ה" זה ;נוגע" ופועל בו. אבל כשבקש לגלות את הקץ לבניו -- ה"ז שייכות וקשר לבניו ולכן פועל בו ו,נסתלקה ממנו שכינה".

זו אעפי"ב, כיון שהענין ד,האספו ואגידה לכם גו" נכתב בתורה, מובן שזה שרצה יעקב לגלות הקץ פעל פעולתו גם למטה ועד שזהו תורה (הוראה) נצחית (כי לולא זאת לא

3) *אפילו ראי' באספקלריא מלוכלכת אינה דומה כלל לזו שמצוחצחת (ויק"ר פ"א, יד עאכו*כ שמיעה. וע"ד מעלת הנביא על החכם (ראה אגה"ק סי"ט, ובכ"מ).

4 תשא שם.

₪) ו"ל שעד"ז הוא בנוגע .לך וד מגדולתך"*, שהירידה מגדולתו בפועל (שלכן כבדו ידיו וכו') היתה אחרי שירד מן ההר (ויומתק עפ"ז יתור הלשון ,לך* (רד) -- שה;,רד" יהי' אחרי שילך מן (מעלת) ההר! וגם תומתק שייכות דרש זה לפי' הפשוט שבכתוב, שהכוונה לירידה מן ההר)

ויחי ג

היתה התורה שניתנה לכל בנ'"י מספרת כי יעקב ביקש לגלות את הקץ כו ; ובלאה"כ מובן זה - כי בקשתם של צדיקים אינה חוזרת ריקם.

וגם לזה דוגמא ממשה רבינה - בכלל משה ויעקב ענינם אחד, אלא ש,יעקב מלבר ומשה מלגאו" * :

בנוגע למשה רבינו נתבאר, כי ע"י תפילתו : ואתחנן גו' אעברה נא ואראה את הארץ:י בכדי לפעול בבני ישראל ענין הראי' באלקות, פעל (אף שבעצמו לא נכנס לארץ) המשכת בחי' הראי' בבני ישראל בדרך מקיף. בחי' הראי' בפנימיות לא המשיך בהם -- וכהסיום שם ,ועתה ישראל שמע אל החוקים"*י, ש(בפנימיות) תהי' בהם בחי' השמיעה -- אבל במקיף המשיך בישראל גם בחי' הראי' .

ועד"ז ייל שהוא ג"כ ביעקב (סמוך להסתלקותו*): אף שנסתלקה ממנו שכינה -- שלכן אמר את"כ ,הקבצו ושמעו בני יעקב" -- אעפ'כ, בזה שאמר <האספו ואגידה*:י, נתן הכח בבני יעקב (ולבניהם אחריהם עד <אחרית הימים") שיגיעו בעבודתם

6) תיז תי"ג (כט, א). נתבאר בלקו"ת פנחס ד"ה צו את בג"י (השני) פייד,

ד ר"פ ואתחנן.

8) שם , א.

9) לקו"ת ר"פ ואתחגן. אוה"ת שם. וראה גם שעה"ת (לאדמו"ר האמצעי) חב דיה להבין ההפרש שבין תפלה לתורה.

0) בדוגמת ההמשכה דמשה שהיתה סמוןך להסתלקותו ווקא (ראה אוה"ת שם עי עחה)

1) בכללות פעל זה ע"י בקשתו לגלות את הקץ (ואגידה לכם), אלא שמימ הוצרך גם ל,הקבצו ושמעו" (ובדוגמת משה, שנוסף ל,ואתחנן" הוצרך לראות את הארץ - עכ"פ מרחוק (לקו"ת שם ג, 4 שעה"ת שם ל, ב ואילך. אוה"ת שם)4