138
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
138 לקוטי ד) ,עלינו* --- כולל עצמו ג"כ -- ולכאורה פרעה מה ענינו לגזירה ?
ה) מיתה -- מאן דכר שמי'?
הן אמת, שפירוש הזה בכללותו (פי: רש"י שלפנינו) מקורו במדרש : -- אבל הלא ידוע הכלל שכלל רש"י בפירושו -- שמביא דרשת רז"ל רק באם מוכרח הוא ליישב דברי המקרא על אופגיו, כנ"ל.
ד עוד צריך להבין בתוכן וענין פירוש רש"י (והמדרש):
א) מה הי' טעמו של יוסף בדרי" שתו מהמצרים שימולו (ובפרט היפך רצונם) * -- איזו תועלת תגיע מזה ** ?
ב) עה"פ יי ,ואך את דמכם לנפשו" תיכם אדרוש" פירש"י שדמכם היינו ,השופך דם עצמו"; ז א. שע"פ דרך הפשט אסרה תורה לשפוך דם עצמו (אף שלא יבוא עי"ז לחולי או למיתה. וכאיסור של ,דמו לא תאכלו" :', שבפסוק הקודם, שהוא כמפורש ברש"י ,דם מן החי").
[ועפ"ז מובן בפשטות ענין ששקו"ט בו רבים למה לא מל א"א את עצמו
8) ב"ר פצ"א, ה. תגחומא מקץ ,
9) בגו"א כאן : והלא אין מכריחים להתגייר, והנה י"ל אשר (ע"פ פשוטו של מקרא) לא הי' ענין הגירות קודם מ"ת (ראה לקו"ש ח"ה ע' 143 ואילך (ס"ג) ובהערות שם) ועפ"ז תוגדל הקושיא למה ציווה להם למול.
0) ראה טעמים ע"ז ע"ד הרמז וה" דרוש : כלי *קר עֶה"פ, יפ"ת לב"ר ס"פ צ', עץ יוסף לתנחומא שם (בשם היערות הבש), משכיל לדוד כאן,. אבל כולם איעם בווך הפשט, ואין שום רמז אפילו בפד רשיי לטעמים המובאים בהנ"ל.
1) נח ט, ה.
2) שם 9 44
קודם שנצטוה -- אף שגם אז קיים ,כל התורה כולה עד שלא ניתנה"*' --
כי הוא לפי שנצטווה לא לשפוך דמו. ופשוט שאין מקום ואין זה הידור לקיים מצוה עלא ניתנה -- כשנצטווה שלא לעשותו, משא"כ כשנצטווה על המילה, הרי ציווי מפורש זה דוחה ומבטל בנדו"ז האיסור של שפיכת דמים] *'.
ולפי"ז איגו מובן : איך הי' יוסף אומר להם (להמצרים) שימולו, והלא דבר זה הוא איסור של שפיכת דמיו שהם ככל ב"נ מ"הרים עלין: ?
ה. והביאור בזה:
עה"פיי ,אתה תהי' על ביתי ועל פיך ישק כל עמי" פרש"י: ,ישק יתזן יתפרנס, כל צרכי עמי יהיו נעשים על ידך כו' * היינו שעל יוסף הוטל
סוף קדושין.
הערות
- 3. משנה וראה פרש"י תולדות כו, ה.
- 4. ראה בכ"ז בארוכה לקו"ש ח"ה שם.
- 5. אין להקשות ממילת אנשי שכם: איןך היו בני יעקב רשאין* לומר להם ,המול לכם כל זכר" (וישלת לד, ט) -- כי הרי כ"ז ה" בתור הכנה ל,;ויהרגו כל זכר", היינו שלדעת בני יעקב היו מחוי בים להרגם (וראה רמב*ם הלי מלכים ספ"ט, רמב"ן בפירושו עה"ת וישלח לד, יג. וראה לקוייש ח'יה ע' 190 ובהערה 41 שם).
- 4. אבל אינו מובן, דאנשי שכם היו צריכין להבין שיש דברים בגו, מה שבני יעקב מציעים להם לעשות דבר שב"ג מוזהרים עליו,
- 6. פרשתנו מא, מ,
- 6. *) על אנשי שכם עצמם אינו קשה איך מלו א"ע, כי עברו על הרבה עבירות שנצטו עליהן (ראה רמב*ן המובא בפנים ההערה)).
מצוטט ב־2 עמודים
- לקוטי שיחות 146 לקו"ש ח"י ע' 138
- תורת מנחם שיחת ש"פ וארא, ג' שבט, ה'תש"ל לקו"ש ח"י ע' 138
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.