146
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
8 לקוטי (בדומה ל"דמו לא תאכלו"*, הנאמר בפסוק הקודם לגבי דם בהמה, אשר שם מציין רש"י במפורש שהכוונה היא ל"דם מן החי"). ולכן לא מל אברהם את עצמו לפני שנצטווה, כי הדבר היה כרוך באיסור שפיכת דמים, שהיה מופר. על ידי מילת עצמו, ובמיוחד כאשר הדבר גורם למחלה':, ועלול אף להביא לידי סכנה?. ואילו לאחר שנצטווה על המילה, הרי הציוי המפורש על כך דוחה את איסור שפיכת דמים**.
ה. יש תוקף להנהגות שבני נח קבלו על עצמם
בנוסף למצוות שעליהן נצטוו בני נח, יש מספר ענינים שכל בני נח קבלו על עצמם. כדברי רש"י*: "שהאומות גדרו עצמן מן העריות על ידי המבול", והכוונה בכך היא, שהם סייגו עצמם גם מאיסורי עריות אשר עליהם לא נצטוו.
ויצא ג
בכך מובנים בפשטות דברי רש"י במקום אחר*: "שלא יהא הדבר מפורסם לכל, ויאמרו לא קיים אברם את כבוד אביו", למרות שעל כיבוד אב נצטוו לראשונה רק במרה5. כי כיבוד אב היתה אחת ההנהגות הטובות שהם קבלו על עצמם*.
יותר מכך: ענינים אלו אשר עליהם לא נצטוו, אלא "גדרו עצמן" וכדומה, קבלו לאחר מכן תוקף על פי דיני בני נח ועל פי התורה, והעוברים עליהם נענשו הן בידי שמים" והן בידי אדם"*.
מכך מובן בפשטות, שאם קיום מצוה מסויימת שהאבות קבלו על עצמם סותר להנהגה טובה שכל בני נח קבלו על עצמם, הרי אסור לאבות לקיים את החומרה והקבלה שלהם, כי הענינים שכולם קבלו על עצמם הם בעלי תוקף וחומרה יותר ממה שהאבות קבלו על עצמם.
ו אי-נשיאת רחל - רמיה
אחת ההנהגות הטובות שקבלו על עצמם האומות היתה להימנע מרמיה זה את זה. כמוכח מטענת יעקב אל לבן "ולמה רמיתני"*, עד שאפילו לבן
הערות
- 1. ויש לומר שהוכחת רש"י לפרש כן, הוא מזה גופא שפרט הכתוב "דמכם".
- 0. שם ט, ד.
- 1. ראה רש"י ר"פ וירא: לבקר את החולה.
- 2. שלכן מחללין עליו את השבת (שבת קלד, ב). ובתנחומא (לך טז): מילה סכנת נפש היא לפיכך בו'.
- 5. ועפ"ז יש לתרץ ברמב"ם (הל' מילה סוף פ"א): א) שכותב (ומסיים) במיוחד במילה "שסכנת נפשות דוחה את הכל", אף שכבר אמרה (בהל' יסוה"ת רפ"ה) "כל מצות האמורות בתורה... וחי בהם ולא שימות בהם", וזהו גם בספק (יומא פה, ב) (ולהעיר מהל' שבת רפ"ב). ב) שאינו מסתפק בזה ומוסיף "ואפשר למול לאחר זמן וא"א להחזיר נפש א' מישראל לעולם".
- 32. ומה שאמר יוסף למצרים שימולו (פרש"י מקץ מא, נה) - נתבאר בלקו"ש ח"י ע' 138 ואילך.
- 3. וישלח לד, ז.
- 4. ס"פ נח.
- 5. רש"י משפטים כד, ג. ואתחנן ה, טז. (וכ"ה בסנהדרין נו, ב).
- 6. ראה נח ט, כג ובפרש"י שם.
- 7. וכמו שמצינו שנענש יעקב על שלא קיים כבוד אב ואם (רש"י (ישן) ס"פ תולדות. וישב לז, לד) - אף שלא נצטווה ע"ז.
- 8. ראה מפרשים בענין הריגת אנשי שכם. להלן ע' 190.
- 9. פרשתנו כט, כה.
מצוטט ב־1 עמודים
- תורת מנחם שיחת ש"פ וארא, ג' שבט, ה'תש"ל לקו"ש ח"ה ע' 146
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.