92
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה ב
2 לקוטי
ויצא גב
א. בהפסוקי ,ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי" מעתיק רש"י ,ותקרא שמו ראובן", ומפרש :: ,רבותינו פירשו אמרה ראו מה בין בני לבן חמי שמכר הבכורה ליעקב וזה לא מכרה ליוסף ולא ערער עליו ולא עוד שלא ערער עליו אלא שבקש להוציאו מן הבור".
וצריך להבין:
א) רש"י הודיע כלל יסודי בפירושו: .אני לא באתי לפרש אלא פשוטו של מקרא* *, היינו שכוונתו לפרש ולבאר (רק) דבר שאינו מובן ומוסבר כל צרכו בפשט הכתובים -- ומה קשה כאן בפשט הכתוב שרש"י צריך לד פרשו 1
ב) יתירה מזו: רש"י מפרש שהטעם לקריאת שם ראובן הוא משום ש* .אמרה ראו מה בין בני וכו *, היפך פשוטו של מקרא: ,ותקרא שמו ראובו" - ,כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי"!
ואף שפירושו זה של רש*י, בכללותי מקורו בגמרא*, הרי ידוע הכלל שנקט לו רש"י בפירושו (וחוזר עליו כמה פעמים) י: ,ואני לא באתי לפרש אלא
פשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופנין" *, היינו שצ"ל צורך ביישוב והיישוב צ'יל על אופניו (כנו וסדר התיישבותו')
של המקרא: ב. והנה יש מפרשים*% דהטעם המפורש בקרא ,כי ראה ה' בעניי
גו' " אינו מספיק, כי בזה מוסבר רק חלק משם ראובן, תיבת ,ראו" שבו, אבל לא -- ,בן" שבו; וע"כ דרשו רבותינו עודי טעם, ש,אמרה ראו מה בין בני לבן חמי וכו' ", שענינו מרומז בשם ,ראובן" כולו.
אבל בפרש"י א'א לפרש כן, כי
[נוסף לזה שאם זהו הכרחו של רשיי להביא טעם אחר על שם ראוד בן מהמפורש בקרא*י, הו"ל לרש"י לפרשו ']
הערות
- 1. פרשתנו כט, לב.
- 2. בדפוס ראשון ושני ליתא כל פרש"י זה. ובכת"י רשיי יש בפרש"י זה עוד פי' : שיא איש טוב תואר וחכם הי' ואמרה ראו בן שנתן לי הקב"ה וכו' בברי"ת של רי אליעזר* (כנראה הכוונה לפדר"א פל*ו). אבל בכל הדפוסים אינו.
- 3. בראשית ג, ה ועד"ן שם ג; כך. ובכ"מ.
- 4. ברכות ז, ב. וראה לקמן ס"ג.
- 65. ראה גם פרש"י בראשית שם, כב. ד ה ו ג וירא יט, טו, כ, טז
- 6. ראה רש"י משלי כה, יא,
- 6. חדא"ג מהרש"א ברכות שם. ובובק טוב כתב שזהו טעמו של רשיי שהביא רבותינו פירשו.
- 7. ואין להקשות דא"כ הטעם שבכתוב למה לה -- כי כמה שמות מצינו שיש בהם ב' (ויותר) רמזים, וכמו .,שמים* (דלקמן בפנים) ד,שא מים" מובן מהכתוב והשאר - בדחז"ל.
- 9. ובפרט בנדו"ז -- שהטעם שבכתוב הוא - גלוי לכל, אבל דרבותינו -- גבואה.
- 10. *ד) וגם לפי"ז ,אכתי קשה להיפך על לישנא וקרא גופא רכתיב ,כי אמרה כל ואה ה' בעניי" כיון שאי"ז עיקר כשם ראובן" (פניי כברכות שם).
- 6. ואף שאין דרכו של רש"י להביא הקושיא המכריחה הפי' בהכתוב, אמנם בנ" דו"ד שרש"י מפרש היפך המפורש בהכתוב, הי' צריך רש"י לבאר.
מצוטט ב־1 עמודים
- תורת מנחם שיחת ש"פ ויצא, ט' כסלו, ה'תשל"ב לקו"ש ח"י ע' 92
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.