70

10 לקוטי

בפ' תולדות עהיפ יי ,ויגדלו הנע" רים גו'" פרש"י ,כל זמן שהיו קטנים לא היו נכרים במעשיהם ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם, כיון שנעשו בני י"ג שנה זה פירש לבתי מדרשות חה פירש כו"

והנה מעשיו של אדם מבוגר מוד כיחים על תכונות נפשו, ומי שהוא בר דעת ובעל אחריות, הרי מעשיו תוצאה מתכונות נפשו (לטוב או להיפך), אבל אין להוכיח תכונות נפשו של אדם עפ"י מעשיו בקטנותו, כש" אינו מבוגר ואינו אחראי על מעשיו.

ועפ"ז יש להבין את האריכות בפרש"י .בל זמן שהיו קטנים לא הין נכרים במעשיהם ואין אדם מדקדק בהם":י, דלכאורה, למאי נפק"מ ה" דקדוק בהם -- והול"ל בפשטות: דמכיון שנעשו בני י"ג שנה (ובאו לבלל גדלות) ניכר במעשיהם שזה פירש לביהמ"ד וזה כו

ומובן מלשון רש"י, שבאם היו מדקדקים בהם ומכירים מעשיהם קו" דם שנעשו בני י"ג שנה, אפשר שהיו עומדים על תכונותיהם גם קודם לכן. היינו שבפשש"מ אין ענין קטנות וגדלות תלוי בגיל (י"ג שנה) אלא בטבעו של כל יחיד בפרט -- כי יש מתבגר בגיל מוקדם ויש המאחר להתבגר; והגיל י"ג שנה אינו הד סיבה לגדלות, אלא כן הוא הטבע ע"פ הרוב -- דבן י"ג שנה נעשה

ענין התלוי בהעת אלא במנין השנים (ראה רשיי דיה נותנין ותודיה בגרה -- כתוד בות שם).

3) תולדות כה, כז.

9) ולהעיר שבב"ר (פ' ס"ג; *) ועוד, (שבפשטות זהו מקורו של רש"י) - אין לשון זה, ורש"י מוסיפו (והוא ע"ד מ"ש בתנחומא תצא 1)

חיי שרהחנ

גדול בשכל ודעה, ומאז והלאה מדקדקים בו ומכירים במעשיו, משא"כ לפני גיל זה אין מדקדקים בו, מכיון שעיפ הרוב לא נתגדל עוד בשכל ודעה.

ובנדו"ר :

מסופר בפרשה :יי שאליעזר סימן נתן לעצמו ;והי' הנערה אשר אמר אלי' הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם . . אותה הוכחת לעבדך ליצחק* וכשראה את רבקה, ,וירץ העבד לקראתה ויאמר גו'" יי -- הרי שדקדק במעשי' של רבקה והכיר אותה עי"ז יי, ועפ"ז נמצא שהיתה גדולה כבר, שמדקדקים ואפשר להכירה במעשי'.

ועפ"ז מובן דיוקו של רש"י ש,אין משיאין את האשה כו", שהרי (בח פשוטו של מקרא) היתה רבקה כבר גדולה (בדעתה) באותה שעה :3

ט ידוע שבפרש"י ישנם ,ענינים מופלאים"'* וגם בהלכה. ובפרש"י דילן :

במקור הדין ד,בן שלש עשרה למצות" יי שתי דעות בהלכה: א) למ"

0) פרשתנו כד, יד.

1) שם, י

2) וראה ג"כ פרש"י (שם, יד) : <ראויי היא לו שתהא גומלת חסדים".

3) ועפ"ז מובן בפשטות שלפרש"י מלד כתחילה אין מקום לקושית הגו"א שבהערה 6.

ברא"ם כאן : ,והיינו דאמר כו' כפי אע"פ (בתובות נז, ב), אין פוסקין על הקטנה להשיאה כשהיא קטנה כו'", ועפיז נמצא (לפרש"י) דלא כדבריו דהרי רבקה גדולה היתה.

4 של"ה במס' שבועות שלו (קפא, א).

5) אבות פ"ה מכ"א (ולגירסת אדה"ז בסידורו -- מכ"ב). רמב"ם הל' שביתת עשור פ"ב הי"א. טושו"ע (אדה"ז) או"ת