68

8 לקוטי

ש,מה' יצא הדבר", מ"מ תשב ג" בי ,כך נותנין לבתולה זמן י*ב חודש* -- זהו מנהג העולם ''י

ויתירה מזו -- מכיון שאליעזר בעת שהציע השידוך לא התנה שבנדו"ז ישתנה מן הרגיל ותלך מיד, הרי בודאי (לדעת לבן כו') שגם הוא התכוון (לכתחילה) לשידוך בסדר המקובל ורגיל,

אך כאשר סירב אליעזר להסכים לסדר הנהוג והוסיף דבר חדש (שאפילו לדברי אליעזר -- אין כל ראי' מהנסים שאירעו לו*יי -- שמה' יצא גם דבר חדש זה) -- מובן שזה מטיל ספק בכל*' דבריו, גם בשטר מתנה שהראה להם:: וגם בדברי הנפלאות שסיפר (שכדיוק לשון רש"י*יי ,לפי שניכר כו' לפי דבריך", היינו שרק ממנו ידעו אודותם). וכיון שרק בסבת הנסים החליטו על השידוך מבלי לשאול הסכמתה של רבקה, ואמרו ,הנה רבקה גו' קח ולך" -- הרי מוכרחים היו עכשין לומר ש,נקרא לנערה ונשאלה את פי'" על עצם השידוך "* --

7) ועפ*ז מובן שא"א לרש"י לפרש לעיל (כד, נה) כפי' הטור הארוך שם (הובא לעיל הערה 10), וכן לא כפי' החוד קוגי (שַם, נג) : ,בתואל . . שמח ה" כן' לא הי' חפץ באיחור כו'*, כי באם ,תשב גו'* הוא סדר הרגיל, אין מסתבר לומר שבתואל אמר להיפך.

*ן) ומזה ש,ואבא היום -- היום יצאתי והיום באתי מכאן שקפצה לו הארץ* (פרש"י כָד, מב), אין שום ראי' על דבר חדש זה (ליקח אֶת רבקה מיד), כי בפשוטו ייל שהוא בבדי להקדים התחלת ההכנות דיב"ח -- ובמילא הקדמת לקיחת רובקה ככל האפשרי. \

8) להעיר מפרש"י (בראשית ג, ד): כשם כו" כך כו

9) פרש"י כד, לו.

*9ו) שם, 11 וראה ברא"ם לפרש"י זה.

0) ואף שהם מצד עצמם לא רצו

חיי שרחגב

שהרי אין משיאין את האשה אלא מדעתה.

ו עפ"ז מובנת כוונת רש"י ב;ת" שב הנערה אתנו ימים גו'" -- *שכך נותנין לבתולה זמן י"ב חודש", שוהו היסוד לדבריהם, שלא היתה זאת בקשה, אלא טענה: ,תשב הנערה גי (שהרי) כך נגותנין כו'", בי הוספת דבר חדש ע"י אליעזר גרם שיחזרו מהחלטתם הקודמת, כנ"ל בארוכה.

זה אמנם, לפי הג"ל שטענתם <תשב הנערה אתגו" היתה כיון ;שכך נותנין לבתולה זמן י"ב חודש? -- מדוע אמרו תיכף .או עשור"1

והביאור:

טעם הדבר שנותנין לבתולה זמן ייב חודש מבאר רש"י שהוא ,כדי לפרנס את עצמה בתכשיטים" -- והרי בהפסוקים שלפנ"ז מסופר שלאחר שהסכימו על השידוך הוציא ,העבד כלי כסף וכלי זהב:: . . ויתן לרבקה"*יי, ומכיון שאליעזר כבר פירנסה

בכללות השידוך (כמבואר לעיל ס"א, וראה הערה 13) -- מ"מ, שאלו את רבקה ולא בטלו השילוך. וי"ל בפשטות, כי מכיון שואו שבתואל רצה לעכב ומת, חששו שאולי זוהי סיבת מיתתו, כי מה' יצא הדבר (אבל מכיון שספק הוא, כנ"ל -- הוצרכו לשאול את פיה כבכל שידוך רגיל (בעגף יוסף לב"ר (שם): (אבל אי*ו בפשש"מ) ,ואפשר שרמזה להם (רבקה לאח" ולאמה כשאמרה אלך) כי גם המה מוכנים למיתה (כבתואל), ולזה כשמעם עצה טובה שנתנה כו' וישלחו את רבקה מרצוגם ומדעתה בשמחה")). ויומתק עפ"ז ג"כ (נוסף על המבואר לעיל בשוה"ג להערה 9, ובהערה 7) מה שרש"י לעיל (כד, נה) בחר הפ" שבתואל מת, כי עפיז יובן יותר כָּאן.

1 שה" (לא כהנזם וכו" שנתן לה לפניז, כ"א זה הי'") בשייכות עם ההסכמה (ההכנות) לנשואין וכו'.

*וג) שם, גג