40
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
0 לקוטי
ב' הענינים דתפלה וב"כ -- בתוכנם, רצון חדש ומשא פנים בדין. שתיהן ממשיכות מלמעלה מהשתלשלות. ולכן מביא ראי' מב"כ לתפלה.
ואדרבה: ע"פ הנ"ל מובן, שבד"כ אין להביא ראי' מברכה לתפלה, כי אינן דומות כלל: הברכה ענינה הוא המשכה מן המקור שבסדר השתל/, ובוה עיקר, כמובן, מעלת המתברך והנהגתו, ובפרט כאשר הטעם להעדר ההמשכה הוא מצד חסרון שישנו למטה, א"כ מובן שבכדי להמשיך ע"י הברכה צריך להסיר את המניעה או העיכוב שמצד המתברך:
משא"כ תפלה שעָנינה לפעול רְצון חדש -- המשכה מלמצי מסדך השתל', ה"ז תלוי במעלת המתפלל ואין בפק"מ כ"כ המצב בו נמצא האדם שמתפללים עבורו, כיון שההמשכה היא מלמעלה מסדְרּ השתלי, ולכן גם אפשר להיות שאף אם לא תה" שום הכנה דהמקבל, גם אז תפעול התפלה.
וְעַפיז אִין ראי' מכרחת מברכה (סתַם) לתפלה, בי יש לחלק: בברכה מובן לָמה עם שאחורי הכהנים אינם בכלל ברכה, היות והם מראים שאינם חפצים בהבְרְכה, לכן אין הברכה מו" עלת מאומה, כמ"ש יי ,ולא חפץ ב" ברכה (ובדרך ממילא) ותרחק ממנו", שהרי בִבִרְבָה נוגע מצב המתברך : משָא"בֶ בתפלה, הרי אין נוגע כ"כ מצבן, בי לכן אף אם המקכל אינו חפץ בה מ"מ אפשר שתפלת הֶשָ"ץ תפעול פּעולתה. =
אֶךָ מא שבי"כ שוה לתפלה. שָהַן
שתיהם המשכה ב מהשתלשלותי הרי מתאימה הראי' ביותר:
1) תהלים קט, פ.
להיות שב"כ ותפלה שןות הן בענין זה שהן המשכה מלמע' מסדר השתלי, ובזה הרי אין נפק"מ כ"כ מהו רצון ודרגת המתברך, כִנ"לָ, ואעפי"כ רואים אנו שבכדי להמשיף מלמעלה מסדר השתל' צריך להכנה (אם כי לא בתור ממשיך, אלא להיות כלי לקבלה) -- דבתפ?ה הו"ע התפלה עצמה ובב"כ היא הברכה של הכהנים -- בהכנות שלהם כנט"י והדומה, וכמו"כ היא הכנת הישראל שמדקדק ע"ע וכו' ומעמיד עצַמו פנים כנגד פנים וכו'.
ע"יז היא הוכחן הגמרא. דכשם שההכנה דב'כ. בכַדי לקבל ההמשכה דלמעלה מסדר השתלשלות, איגה מס" פיקה הְבנת הכהן עצמו, היונו גוף הברכה שמברך באהבה. הכנת נט"י שקודם הברכה והדומה, אלא שצריכה לְהיות הכנה גם מצד מקבל הברכה, שיעמוד פנים כנגד פנים (אם אינו אנוס), כמו"כ הוא בתפלה, שגם ענינה הוא המשכה מִלְמַעַלה מסדר השתל', וההכנה היא עבודת התפלה וכו', צ'ל בזה עבודה גם מצד האדם שמתפללים עבורו (באם אינן אנוס) בכדי להמשיך מְלמעֶלָה מסֶך הש" תלשלות, ולכן מסקְנת הגמרא היא, שהש"ץ מוציא דוקא את העם שבשדות אבל לא אותן שבעיר.
הערות
- 1. ה. אמנם יש לומר שראיית הגמרא
- 2. משא"כ כשהוא אנוס. ולהעיר מצפע"ג על הרמב"ם הל' יסוה"ת פיה סוף הייד. ולהעיר ממצות המלך, שהמלך מוציא את כאו"א (ראה אגה"ק רסכ"ט). ואין הענין שאין שייך להם ולכן פטורים, כ"א שחייבים בזה (כדמוכח מזה שתרייג אברים וגידים כנגד תרי"ג מצות (כמ"ש באגה"ק שם -- וראה זח"א קע, ב. מכות כג, ב, תנחומא תצא ב. תניא פ"ד. פנ"א (עא, ב)) אלא שהמלך מוציא אותם.
מצוטט ב־2 עמודים
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ קרח, מבה"ח תמוז, ה'תשי"ז. לקו"ש ח"י ע' 40
- תורת מנחם שיחת ש"פ ויקרא, פ' זכור, י"ג אדר שני, ה'תש"ל לקו"ש ח"י ע' 40
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.