26

6 לקוטי

ומובן מזה (גם בעבודה הפרטית של כאו"א), אשר אי אפשר גם לומר שזה שמראין מלמעלה את החסרונות של האחד הריהו רק לטובת השני (הרואה) -- אם לא שתצמח מזה תוד עלת ל,בעל החסרון" עצמו = ; דהיינו עִ'י שהראשון יוכיחו וישתדל לתקנו ולבער את הרע שבו.

ומכיוון שכן, שבכל אופן מוכרחים לומר שהתכלית בזה שהרע שבהזולת נראה לו הוא בכדי שיתקנו -- מהינא תיתי להכריח שזה שרואה את הרע אינו אלא כמביט ,בראי", שמראין לו את הרע שלו ב,דמותו" של חבירו ?

ה להבין זה צריך להקדים ולהסביר ענין בלתי מובן בהמשך מאמר הגמ' המובא לעיל (סעיף א') ,לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו... שנאמר... ומן הבהמה אשר איננה טהורה" :

בהמשך למאמר זה נאמר שם עוד כלל דומה : ,לעולם יספר אדם בלשון נקי', שהרי בזב קראו מרכב ובאשה קראו מושב" (שהטעם לשינוי לשון הכתוב באשה זבה ובאיש זב - באשה : ,או על הכלי אשר היא יושבת עליו"", ולא ,רוכבת" עליו

כמו באיש : ,וכל המרכב אשר ירכב עליו" יי -- ,לפי שאין הגון להזכיר רכיבה ופיסוק רגלים באשה" ) ועל כלל זה מקשה שם בגמ' משלשה פסוקים שכתוב בהם לשון ,מרכב" באשה ; גלאחרי התירוץ של הג' באה שם הקושי': ,ובאורייתא מי לא כתיב טמא".

ואין זה מובן כלל: הלשון .טמא" כתובה בתורה יותר ממאה פעמים -- וא'כ הסברא נותנת שמתחלה היי צריך להקשות בגמ' מלשון ,טמא" החוזרת ונשנית ריבוי פעמים, ואח"כ מלשון ,מרכב באשה" שאינה מופיעה אלא פעמים אחדות -- ולמה באו הקושיות בסדר הפוך ?

גם צ"ל: מהי כוונת הגמ' ב;מי לא כתיב טמא", בלשון של תמי' -- כאילו שבההודעה שכתוב ,טמא" יש משום חידוש ופתרון ספק אפשרי - ויותר מתאים לומר : ,והרי כתיב טמא באורייתא" (וכיו"ב) ?

ו הביאור בזה: כשהנידון הוא בלשון הבאה בתור פסק הלכה, אזי צריך ה,פסק" להיאמר בלשון היותר ברורה -- אפילו אם לשון זו היא ,דבר מגונה" -- בכדי שההלכה תהיי פסוקה וברורה לגמרי. ועפ"ז יובן מה שברוב המקומות בתורה נאמרה לשון ,טמא" -- אעפ"י שהדיבור ,בלשון קצרה" לא גדלה מעלתה (לפי המהרש"א) על הדיבור ,בלשון נקי'" - לפי שרק בסיפורי התורה יתכן שענין הטומאה (וכיו"ב) יכתב באופן של ,עיקם הכתוב" (בעיקום ועילום, ולא

באופן ישר וגלוי) י: ; ושם (בסיפורי