12

12 לקוטי

[לא רק בכדי לאפשר להאדם לבחור בטוב. דהרי לולא מציאות ה,חושך" (והרע) לא הי' שייך ענין הבחירה באור. שלפי"ז מציאות החושך אינה איזה ענין של תכלית לעצמה, אלא אמצעי שע"י תושג המטרה. אלא שגם בחשך גופא יש תכלית יי]

,לאהפכא חשוכא לנהורא", שהאדם

(ע' 10. וראה גם קונטרס התפלה פ"ח) שגהייב הנקי ,שור" להיותו ,גוגח" ,ובועט" בענינים של קדושה יש בו מעלה על נה"ב הנקרא ,עז" שאינו מתפעל כלל משום דבר, ני זה גופא מה שה,שור" מתפעל מקדושה (שהרי הוא נוגח ובועט) מורה שיש לו שייכות לקדושה).

ועפ"ז מובן מאמר הצ"צ (להרשב"ץ): השך קען מען ניט מעלה זיץן נאֶָר מען ואָרף עס מדחה זיין -- אף שמבואר בכ"מ שהתכלית היא ,אתהפכא חשוכא לנהורא"

- כי כוונת הצ"צ היתה לא להמציאות וחשך (דהרי אצל הרשב"ץ לא הי שיך החשך כזה), כ"א, ל,העדר האור".

1 ואואפ"ל שבזה מחולקים ר"י ור"נ בב"ר רפ"ג, אם האורה נבראת תחלה (גם לפני בריאת שו"א):

רינ סובר שבריאת האור ההי' לאחרי בריאת (העולם כפי שהוא חשוך, היעו) החשן. כלומר, שצריך להעלות את החושן, אבל לדעתו העלאתו היא עי"ז שהאדם מתגבר על עצמו ובוחר בטוב ואור ולא בחשך.

ולכן הוא סובר ש,העולם נברא תחלה" - לפני האור והמטרה ומחוצה לה. דהיינו שהחשך אינו נכלל בכל עניני הבריאה שמ-

טרתן הוקבעה לפניהן -- להפכן לאור, אבל בריאת מציאות החשן, מכיון שאין הכוונה להפך אותו עצמו לאור, נברא

בראשית גב

ע"י עבודתו יהפוך אותו עצמו לאור 5

י. והנה בכדי שלא יחשוב האדם בנפשו: איך יוכל לעשות מהעולם,

שהוא ,תוהו ובהו וחושך", שייהפך ויהי אור -- ועאכו"כ להפוך את החושך עצמו לאור -- ע"ז נאמר לפני זה ,בראשית" גו': ,בשביל

ישראל שנק' ראשית ובשביל התורה שנק' ראשית"*. שכוונת התהוות העולם (והחושך) היא מלכתחילה:י בשביל ישראל ובשביל התורה - שישראל ע"י התורה יהפכו אותם לאור -- וכוונה זו הרי היא עצמה הסיוע והנתינת כח להצליח בעבודה זו.

וע'י העבודה בשית אלפי שנין, להאיר את העולם באור התורה והמצות נזכה לגילוי דלעתיד שיתגלה האור שנברא ביום ראשון, ועד ש,לא יהי" לך עוד השמש לאור יומם גו והי" לך הוי' לאור עולם"*: בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

(משיחת ליל שמח"ת, תשכל"ו)