267

של הברכה עצם הברכה (ולא הארה לבד) ויומשך למטה מטה ותאיר הברכה העליונה בכל הענינים לפרטיהם.

(וכאמור בכתוב) עד אשר -- ושבעת.:

. . . !באר אאמו"ר בעל ההילולא בהערות לזוהר שם, שג' הלשונות לארקא

לאמשכא לאנהרא הם: ברוך הוא רזא דמקורא עילאה דהיינו יסוד אבא, שבענין האותיות הם אות יו"ד, כידוע שיו"ד הוא חכמה. וביו"ד ישנם ג' אותיות, י' ו" ד', והם בחיגות חב"ד (שבחכמה) וכו' (ראה בפנים בהערות שם :).

והנה בענין האותיות י' ו' ד' נתבאר בכמה מקומות (באופן אחר מהמבואר

בהערות שם): י' -- חכמה, בחי' נקודה. ו' -- בינה. (המשכה) קו. כי בינה ענינה המשכה, ד' -- דעת, כי ד' הוא בחי' שטח, שהרי בדעת ישנם כל הפרטים ועד באופן דהחלטה שהוא ענין השטח (שטח קבוע). ועפי"ז ג' הענינים לאנהרא לאמשכא ולארקא הם לכאורה: לאנהרא -- י' שהוא ענין החכמה [ויש להוסיף שהשייכות דלאנהרא לבחי' חכמה הוא כי בחכמה הוא ענין האור בלי כלים, ולאנהרא הוא ענין האור]. לאמשכא -- ו' שהוא ענין הבינה, ולארקא -- ד' שהוא ענין הדעת *.

אלא שכאן בזהר וביאוריו הדיוק בלשון לאנהרא -- הארה ולא אור, לארקא שנמשך עצם הדבר שאין כלי שתשנה האור דיסו"א (משא"כ בדעת

שנמשך הפנימיות, אבל ע"י כלי). (קטע ממאמר ד"ה ואכלת ושבעת, ש"פ עקב, כ

*) המוחין סדרן זת"ז חב"ד: חכמה, "", אור השכל בלי כלים, אצילות. את"כ כשנמשך (עד שנתגשם) מאין ליש, בינה, אור שהוא נמשך בכלי בריאה (אפשריות המציאות -- אבל אאפ"ל מציאית בפועל ,דכליל חו"ג"). תחתיו: נתגשם יותר (אף שמקורו וכוחו מלמעלה מחו"ב) עד דכליל חו"ג ובאופן מוחלט ועד שנתחלק לחו"ג כ"א במוח (נפרד) בפ"ע. מפתחא דכליל שית. ומצד מקורו שנמשך בו ואינו נשתנה -- דוקא עייז שייך לארקא (מכלי אל כלי אותו ,הדבר" -- כבביאוה"ז), וחכמה הרי הוא מחיצוניות הכתר כו'. וכדמוכח ג"כ מהא דד' מוחין דתפלין מתאימים לד' אותיות השם, אבי"ע, ואכ"מ.

.. , וצ'"ע במ"ש אם יום תעזבני יומים אעזבך אם הוא רק בתורה

(וכן משמע קצת בזהר ח'"ג לוו א) או שהוא גם בשאר ענינים של קדושה

(לכאורה כ"מ ברש"י -- דברים יא יג -- שהביא זה בהמשך לוהי' אם שכוח

תשכח המדבר ביר"ש) או שהוא עגין טבעי ושייך בכל ענינים שאפשר בהם שכחה, ויל"ע בהמשלים שהובאו ע"ז ירוש' סוף ברכות ...

(ממכ' ב' תמוז ה'תש"ג)