256

וי"ל דיסוד רבנו הוא. ממ"ש בגמרא שם תינוקות ולא תלמידים סתם, והטעם בזה י"ל, דכיון דאפשר ללמדו בעת החיוב, אין לעשות זה, עכ"פ מדרבנן, בזמן הפטור, משא"כ קטן דבכל עת פטור הוא. ואף דעונין אמן אחר ברכות קטן, אף דאין עונים בשעה שלומדם, הטעם בזה הוא משום חינוך, ובחינוך משותפים האב, שהוא מחויב לחנך, והקטן שהוא המתחנך, אבל אין זה ענין להתיר עי"ז לזר שאין חינוכו עליו להוציא ש"ש. ולכן אין לחלק בזר בין בזמן שהקטן מתחנך או לא, וכיון שהותר הותר גם לאב. כן אפ"ל ודוחק קצת.

ט) אם נותנים לקטן להחזיק ס"ת אחר הגבה וכיו"ב 1

כן ראיתי נוהגים באין מוחה ומפריע +... (ממכ' ט"ו תמוז תש"ט)

... בשאלתו בענין ליקח תפלין של חבירו להתפלל בהם והשמועה ששמע בשם האבני נזר.

הנה בשו"ת אבני נזר חלק או"ח קפ"ג בסופה: להמניח ת' של ראש של אחר לא שפיר עביד כיון שהבעלים ישנו אח"כ הקשר לפי ראשם ונמצא דלא הוי קשר של קיימא ולא יצא הראשון ידי חובתו ומצוה לפרסם הדבר עכ"ל. אבל כבר נהגו העולם דלא כן. וראי' חזקה להמנהג הוא מ"ש בפשיטות באו"ח סי' י"ד סעיף ד' -- הועתק ג"כ בשו"ע לרבנו סעיף יב' -- דמותר להתלבש בתפילין של חבירו וכו'. והועתק בכמה אחרונים ובשום מקום לא נתבאר, שבמה דברים אמורים כשמדת הראש מתאמת, שבאמת רק לעתים רחוקות מזדמן כך, וכבר הקשו עַל האבני נזר הועתקה קושיתם שם סי' קפיד וקפ"ה. ובכלי חמדה על התורה פרשת וילך לימד זכות על מנהג העולם : א) דתפלין לא בעי קשר של קיימא וכהרמב"ן/ ב) דמה שמקשר לזמן מצותה נחשב קשר של קיימא, ועיייש שמבאר מה שלכאורה לא משמע כן באיזהו מקומן . . :+ (ממכ' י"ב אדר תשט"ו)

. . . אם יתום יתחיל להניח תפילין במלאת לו י"ב שנה 1

מנהג זה מצאתיו מובא רק באחרוני האחרונים בס' פנות הבית (לרצ"י מיכלזאהן) סי' פיה מביאו בשם מנהג העולם, ושאומרים העולם שהטעם הוא כדי לזכות את הורי המת (וצע"יק מה זכות בזה שעושה דבר שאינו שייך לזה, ואפילו לא משום חינוך, משא"כ בקדיש. ועוד דבקדיש בני חיובי עונים אמן וכו" ושומעים איך שמצדיק הדין וכו', וי*ל בדוחק). עוד מובא טעם שכיון דחסרים הדואגים עבור הבן, או עכ"פ אחד מהם, לכן צריך ללמדו בעוד מועד (ולכאורה אין זה לימוד קשה כלל, שצריך בזה השתדלות יתירה)

- ומה שמקדימים לייב שנה דוקא, ייל שהוא עפמ"ש בפמייג סוסל"ז - ובס' פה"ב הנ"ל מוצא לזה מקור בגיטין (נב, א) דאפוטרופוס לוקח תפלין