242
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שברת" - הלוחות השניים, שהם "כפליים לתושיה" לעומת הלוחות
הראשונים"י,
ויש לומר, שגם כוונת משה בשבירת הלוחות, = עקב קל-וחומר, = שכיון ש"ישראל מומרים" אי אפשר לתת להם את התורה, לא היתה רק למען כבוד התורה, אלא גם כדי לגרום לישראל לשוב בתשובה'5.
כמשל הבן* שאינו מתנהג כראוי, עד ש"אביו דוחהו חוץ לביתו ואומר לו שאינו אביו", שדוקא על ידי כך מתגלית אהבת הבן לאביו, והוא זועק במר נפשו "שאינו רוצה ליפרד מאביו בשום אופן, ובמכל"שכן כשלא יקרא בשם אביו".
לפי זה מובן הדיוק במלים "ואשברם לעיניכם", וכפי שמדגישה התורה גם בסיום פרשתנו "לעיני כל ישראל", כי מעלתו ושבחו של משה בשבירת הלוחות היא בכך ש"נשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם"*, ועל ידי כך התעוררו לתשובה.
בכך גם מוסבר כיצד יום צום שבעה"עשר בתמוז, יום שבירת הלוחות*, ייהפך לששון ולשמחה*:
וזאת הברכח ג
עתה, כשרואים ששבירת הלוחות גרמה ל"אומה ולשון שולטת בהם", יום שבירת הלוחות הוא יום תענית*. אך לעתיד לבוא, כאשר תתגלה בשלימות מעלת התשובה של ישראל על חטא העגל, אשר התחילה" על ידי "ואשברם לעיניכם", וכן מעלת הלוחות השניים*, אז ייהפך שבעה עשר בתמוז, יום שבירת הלוחות, ליום ששון ושמחה.
ולכן נאמר "יישר כוחך ששברת" רק בציווי על הלוחות השניים, ובגלוי, בפשוטו של מקרא (עולם העשיה) מתבטא הדבר רק בסוף "וזאת הברכה", כאשר הראה הקדוש-ברוך-הוא למשה "עד היום האחרון"*, כי דוקא אז מתגלית המעלה שאליה הגיעו ישראל על ידי שבירת הלוחות.
הערות
- 0. שמו"ר רפמ"ו.
- 1. להעיר מתוספות שבת שם.
- 2. באוה"ת וארא ריש ע' קכג (לענין אחר).
- 3. עקב ט, יז.
- 4. רש"י ס"פ ברכה.
- 5. משנה תענית כו, סע"א. ואף שתיקון התענית הוא בעיקר מצד הבקעת העיר [שלכן י"א שבתחילה תיקנו צום הרביעי בט' בו (טור או"ח סתקמ"ט)] = הרי מפשטות הענין משמע, שכל ה"חמשה דברים" שאירעו בי"ז בתמוז שייכים
- 7. להתענית. וכמו שמסיים בטור שם: להבקעת העיר ולצרות שהוכפלו בו. ועוד להעיר שמצד הענין דמגלגלין .. חובה ליום חייב (תענית כט, א. ערכין יא, ב) הרי הקביעות שזהו יום חובה הייתה בשבירת הלוחות.
- 6. זכרי' ח, יט וכפי' המצו"ד שם. וראה לקו"ש חי"ט ע' 253 בהערה. לקו"ש ח"ח ע' 355 הערה 1. חט"ו ע' 414 ואילך.
- 7. ומכיון כי ביום פקדי ופקדתי - לחטא העגל (סנה' קב, א) מובן ששלימות התשובה תהי' אך לעת"ל כשיבטל החטא לגמרי.
- 8. להעיר מד"ה ויתן לך תרס"ו (ס"ע צב) [בנוגע להמעלה דתלמוד בבלי לגבי תלמוד ירושלמי, שהיא בדוגמת המעלה שבלוחות השניות לגבי לוחות הראשונות (שם ע' צג)] ש"עיקר הגילוי מזה יהי" לעתיד".
- 9. ספרי ורש"י פרשתנו לד, ב.
מצוטט ב־1 עמודים
- תורת מנחם יום שמחת תורה, ה'תשל"ג לקו"ש ח"ט ע' 242
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.