233

אחד" מצד המקיף הרחוק שבשמיני עצרת, ויותר מכך, של ההתאחדות שבריקוד שמצד ה"מקיף בעצם" בשמחת תורה, על פני ההתאחדות של "כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת", שמצד המקיף הקרוב בסוכה:

הקביעה ש"כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת" אינה יוצרת מהם דבר אחד - כל יהודי הוא מציאות נפרדת, אלא שהם יושבים בסוכה אחת'. יותר מכך: גם ישיבתם בסוכה אחת אפשרית דוקא "בזה אחר זה"'*.

ואילו ההתאחדות המתבטאת בהקרבת "פר אחד" בשמיני עצרת, אינה רק בכך שאותו פר מקריבים עבור כל ישראל, אלא יותר מכך: כל ישראל הם אכן דבר אחד - "אומה יחידה":*.

וזאת הברכח א

יא. "עכבו..." - אחדות תמידית

לפי זה יובנו גם דברי חז"ל* על סוכות ועל שמיני עצרת, שלאחר שחולפים שבעת ימי הסוכות, כאשר כל ישראל מאוחדים ביניהם (ולכן - מאוחדים עם הקדוש-ברוך-הוא*), אומר הקדוש-ברוך-הוא לישראל: "קשה עלי פרידתכם - עכבו עוד יום אחד". ולכאורה: מהי התועלת ב"עכבו עוד יום אחד", והרי לאחר יום זה ממילא ייפרדו? הכרחי לומר, שעיכוב של יום אחד זה מבטיח, שגם לאחריו לא יחול פירוד5.

ההסבר לכך הוא:

התאחדותם של ישראל בחג הסוכות אינה בעצם מציאותם, אלא רק עקב שהותם "בסוכה אחת", ולכן היא מתקיימת רק בעת הישיבה בסוכה. אך לאחר היציאה מן הסוכה, ייתכן פירוד. לעומת זאת, ההתאחדות בשמיני עצרת היא הפיכת כולם למציאות אחת - אומה יחידה, ולכן היא נשארת גם לאחר מכן ולתמיד*.

וזוהי המשמעות של "עכבו עוד יום אחד":

האחדות שבאה מצד ה"מקיף"

5 ראה גם לקו"ש שם ואילך.