221

בחינת המחשבה, מחיה את פנימיות העולמות. אך כדי שגם ההשפעות הפנימיות, הנובעות מהמחשבה, ירדו אל תוך העולם, צריכה להיות הירידה מבחינת המחשבה, והתלבשותה בבחינת הדיבור.

וזוהי השביתה וההתעלות של החיות בשבת, שאז בחינת המחשבה המלובשת בדיבור שובתת מהתלבשותה בדיבור, ועולה לדרגת המחשבה כפי שהיא במקומה ובמעלתה.

לפי זה מובן מדוע כל ההשפעות קיימות גם בשבת, ואילו המן לא ירד בשבת:

כל ההשפעות האחרות קשורות לחיצוניות העולמות, ונמשכות מדרגת הדיבור, ולכן הן קיימות גם בשבת, כי השביתה והעליה של שבת היא רק בדרגת המחשבה, אשר היא עולה מהתלבשותה בדיבור, אך הדיבור קיים גם בשבת3,

לעומת זאת, המן נובע מבחינת הפנימיות, ואף בירידתו למטה "מלובש בו אורות העליונים ממש", אשר לכן גם בהגיעו למטה "לא היה בו פסולת", ולפיכך הוא לא ירד בשבת, כי כדי

שהמן ירד למטה וייהפך למזון גשמי?, צריכה בחינת המחשבה להתלבש בדיבור, והרי בשבת המחשבה עולה מהתלבשותה בדיבור.

זהו ההסבר גם לכך שהמשכת המן למעלה היתה דוקא בשבת:

בששת ימי החול, שאז אין מאירה דרגת המחשבה כפי שהיא במקומה, שהרי אז המחשבה מלובשת בדיבור, לא יכול להיווצר המן*. רק לאחר שהוא נמשך למעלה בשבת, מפני שאז מאירה בחינת המחשבה עצמה, הרי הוא אחר כך יורד למטה בימות החול, על ידי כך שהמחשבה מתלבשת אז בדיבור.

יא חיצוניות ופנימיות - בדרגות שונות

לפי האמור לעיל מובן, שהחיצוניות