140
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ולא מצד המצוות שבהם, ולכן הפסוק "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך" מופיע בסמיכות למצות שילוח הקן*.
יב. ציווי בלשון "מקור" - ללא הגבלות
מהענינים של "ינה של תורה" שבפירוש רש"י זה:
ההסבר בפנימיות לכך שכאשר ציווי מופיע בתורה בלשון "מקור", כמצות שילוח הקן שנאמרה בלשון "שלח", לומדים מכך שעל-פי ההלכה הכוונה היא "אפילו מאה פעמים", הוא:
מעשה כשלעצמו הוא במדידה ובהגבלה. כך גם כאשר העשיה נובעת מהשכל ומהמדות, שאז היא נעשית בחיות ובהתלהבות - כי גם השכל והמדות הם כוחות מוגבלים. אך כאשר העשיה נובעת מכוח הרצון, ועל-אחתכמה"וכמה כאשר היא נובעת מעצם הנפש, כדוגמת אדם הפועל כדי
תצא א
להינצל מסכנה ר"ל, הרי כיון שעצם הנפש אינה מוגבלת, לכן - למרות שהעשיה היא על ידי כוח המעשה, בכל זאת משפיע כוח הרצון או עצם הנפש על כוח המעשה, כך שיפעל ללא הגבלות%.
ולכן המשמעות של ציווי בלשון מקור היא "אפילו מאה פעמים":
ציווי רגיל קשור לכוח המעשה בלבד, כי ההוראה היא לעשות. ואילו המשמעות של ציווי בלשון מקור היא, שבמעשה צריך להתגלות ה"מקור", שהוא צריך לבטא את הרצון ואת עצם הנפש שהם המקור לכל הכוחות. ולכן משמעות ציווי זה היא "אפילו מאה פעמים", כי מצד עצם הנפש מתבטלות כל ההגבלות '*.
יג. בהתחלה - רק מצוה קלה
אך בכל זאת, למרות ש"שלח" הוא ביטוי של "מקור", הרי בדרך הפשט הכוונה היא לשלוח פעם אחת בלבד, כי בתחילת העבודה, כאשר נמצאים בדרגה של פשט, של "בן חמש", אף כאשר מתעורר ה"מקור", הרצון ועצם
הערות
- 4. עוד י"ל בכהנ"ל: שילוח האם - היא מ"ע וגוררת מ"ע, משא"כ הציוויים שלאח"ז הם לא תעשה. ועפ"ז מתורץ מש"כ בתנחומא רק "תזכה למצות ציצית".
- 2. ומה שרש"י משמיט גם "תזכה למצות ציצית" אף שהיא מ"ע - הרי [נוסף על הנ"ל (בפנים סעי' ח') שאינה בדומה כלל לשילוח הקן שהרי יש בה טרחה וגם חסרון כיס (ראה פרש"י ס"פ שלח "חלזון" "שמונה חוטין וה' קשרים")] כיון שהסמיכות דהפסוקים שלפנ"ז לשילוח הקן הוא בכולם בעיקר השכר (כנ"ל בפנים סעי' י") ובכרם ושדה ובגדים נאים רק בזה ולא להמצות שבהם, אין מקום לומר (בדרך הפשט) שלאח"ז שמנה ארבעה יעודים בעיקר השכר וכו' יוסיף "גדילים תעשה לך" היינו (רק) הענין דגוררת עוד מצוה.
- 5. ראה ד"ה לולב וערבה תרס"ו (קרוב לתחלתו), שגם בהתגלות בחי' יחידה שבנפש (כמו בעת שמחת בנו יחידו וכדומה), הפעולות הם מכחות הגלויים, אלא שבכחות הגלויים מתלבשים כחות הנעלמים. עיי"ש.
- 6. ראה ד"ה ומעין תש"ו פ"ד. ובכ"מ.
- 7. להעיר מב"י יו"ד סרצ"ב ד"ה שלחה: מפני שהוא מקור ונופל על המעט ועל ההרבה. וכנראה מיוסד בפיה"מ בסוף חולין. ולהעיר מהחידוש בפיה"מ שכותב "ואפילו אלף פעמים"!
מצוטט ב־2 עמודים
- לקוטי שיחות 87 לקו"ש ח"ט ע' 140
- לקוטי שיחות 176 לקו"ש ח"ט ע' 140
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.