87

אפילו כמה פעמים", ומ"ש בפסוק "נתון תתן" — "אפילו מאה פעמים".

ובהקדם הפירוש הפנימי במ"ש רש"י⁴² "יש לך אדם שמצטער אם יתן אם לא יתן", דלכאורה הול"ל "שמצטער בנתינתו" וכיו"ב [וכן בהמשך הלשון⁴² "יש לך אדם שפושט את ידו וקופצה", דגם כאן הול"ל "יש לך אדם שקופץ את ידו מליתן" וכיו"ב]?

וי"ל דכוונת רש"י כאן לרמז שמדובר בסוג נעלה ביותר בנתינת צדקה, הבא ע"י בחירה חפשית בתכלית, וזהו "שמצטער אם יתן אם לא יתן", שנמצא במצב של צער ומלחמה דב' הנפשות, יצר טוב ויצר הרע⁴³, שהיצ"ט רוצה ליתן הצדקה והיצה"ר אינו רוצה שיתן⁴⁴, והאדם בוחר בנתינת הצדקה באופן ד"פתוח תפתח", פתיחה דכל כחות נפשו, עד שורש נפשו שהיא "חלק אלקה ממעל ממש"⁴⁵, שממנה הוא אמיתית כח הבחירה שבישראל, ד"הן האדם הי' כאחד ממנו"⁴⁶, ולכן אין מי שמעכב על ידו כמו הקב"ה שאין מעכב בידו⁴⁷.

והנה זה שלמדין מ"פתוח תפתח" ו"נתון תתן" — אפילו מאה פעמים, מבואר ברמב"ם⁴⁸ ומובא במפרשים כאן⁴⁹ שהוא לפי שנאמר בלשון של "מקור"⁵⁰ — "פתוח", "נתון", וה"מקור⁵¹ נופל על המעט וההרבה ולפיכך חייב מצד שהוא מקור כו' אפילו אלף⁵² פעמים", ד"ענין⁵³ המקור — שכולל הרבה עד אין סוף, וזהו "מאה פעמים" כי כן דרך הגמרא כאשר תרצה לומר סך אין קץ אמרה מאה פעמים".

ונת' במ"א⁵⁴ הטעם לזה בפנימיות הענינים, כי עשי' מצד עצמה היא במדידה והגבלה, וגם כשהעשי' באה מצד כחות נפשו שכלו ומדותיו, שאז עשייתו היא בחיות, מ"מ הרי היא בהגבלה, לפי שגם שכל ומדות של האדם הן מוגבלים. אבל כאשר העשי' באה מהרצון שבנפש, וכ"ש וק"ו כשבאה מצד עצם הנפש שאין בו שום הגבלה — הרי זה פועל גם על כח העשי' שיהי' בלי הגבלות.

וזהו הטעם שציווי בלשון "מקור" מורה "אפילו מאה פעמים", כי ציווי סתם ה"ז קשור בכח המעשה של האדם (שהציווי הוא על עשייתו), משא"כ כאשר הציווי נאמר בלשון של "מקור" פירושו שעשי' זו באה מה"מקור", מרצון נפשו שהוא מקור כל הכחות, ולכן היא "אפילו מאה פעמים", כי ע"י עצם הנפש בטלים כל ההגבלות.

אבל אע"פ שבכללות "מאה פעמים" מורה על העדר ההגבלה, מ"מ מזה גופא