109
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
זרה באותה עיר נחשבים עדיין "יחידים", ומגיע להם עונש סקילה. וכיצד ייתכן שעונש הסקילה יוסר מעל כולם, על ידי כך שלאחר מכן עבד עוד אדם אחד עבודה זרה?
הכרחי אפוא לומר, שהדין "הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב" איננו דין שחל על כל אחד מתושבי העיר בפני עצמו, אלא על כל "יושבי העיר" ביחד. כלומר, על ידי שהודחה העיר כולה או רובה, הם הפכו להיות מציאות חדשה: אין הם יחידים רבים אשר גרים בעיר אחת, אלא הם מציאות אחת חדשה של ציבור עובדי עבודה זרה, "יושבי העיר". וכיון שיצאו מכלל מציאות של יחידים (לגבי חטא עיר הנדחת':), ונוצרה מהם מציאות חדשה, התבטל לגביהם מאליו הדין של יחידים, ונוצר דין חדש - סייף.
ה. הנשים והטף - חלק מציבור "יושבי העיר"
לפי זה יובן, מדוע הורגים בעיר הנדחת גם את הנשים ואת הטף של
עובדי העבודה זרה. והרי, לכאורה: הנשים והטף לא חטאו, ומדוע מגיעה להם מיתה?
אומרים המפרשים?, שזאת כדי "לרדות הגדולים בהריגתן שהן חביבין עליהן". אך אין די בהסבר זה: אם אין מגיעה לנשים ולטף מיתה מצד עצמם, כיצד אפשר להורגם רק מפני האחרים - "לרדות הגדולים"?
ויש לומר, שההסבר לכך הוא: הדין "הכה תכה את יושבי העיר..." אינו ככל עונש מוות, שהוא רק עונש עקב חטא, אלא זהו דין מיוחד החל על כל "יושבי העיר". וכיון שהנשים והטף קשורים לבעלים ולאבות, הם נחשבים, כל זמן הימצאותם בעיר<, לחלק מציבור יושבי העיר, בדיוק כבעליהן וכאבותיהם, ואינם נחשבים למציאות של יחידים, ולפיכך אין מתחשבים בכך ש"לא חטאו", והם נכללים בתוך "יושבי העיר", אשר עליהם נאמר "הכה תכה... לפי חרב".
ו. המסקנות מלוט - לגבי המציאות
כשם שהדבר הוא לגבי ההלכה "הכה תכה"... כדלעיל, כך גם לגבי ההלכה "ושרפת באש את העיר ואת כל
הערות
- 0. שעבודת הע"ז מצרפתם - שלכן המיעוט (שלא עבד) שבעיר אינו בכלל.
- 1. אבל לא בנוגע לשאר עבירות, כמובן. ולכן "מדיחי עיר הנדחת בסקילה"* (סנה' נ, א. רמב"ם הל' ע"ז רפ"ד) - אף שהם מ"יושבי העיר" [שהרי אין העיר נעשית עיר הנדחת עד שיהיו מדיחי' מאותה העיר (סנה' קיא, ב. רמב"ם שם ה"ב)] - כי מה שנענשים בסקילה הוא (לא מצד ע"ז, רק) מצד מדיח.
- 3. *) ולא מצינו חילוק באם גם עבדו ע"ז נוסף על שהדיחה
- 2. מגדל עוז שם ה"ו.
- 3. משא"כ כשברחו לעיר אחרת א"צ להרגם - מכיון ש"לא נתחייבו מעולם רק בגדר כלל ולא בגדר פרט" (צפע"נ מהדו"ת יו"ד, סע"ד ואילך = נעתק בצפע"נ עה"ת פרשתנו ע' קג). וראה לקמן הערה 28.
מצוטט ב־2 עמודים
- לקוטי שיחות 278 לקו"ש ח"ט ע' 109
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ ויקהל, פ' שקלים, מבה"ח אדר-שני, ה'תשכ"ב לקו"ש ח"ט ע' 109
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.