80
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ובודאי יש הבדל ניכר בין הציווי "ולמדתם אותם את( בניכם..." שבפרשת עקב לבין הציווי "ושננתם לבניך ודברת בם" שבפרשת ואתחנן":
(א) במלים "ושננתם לבניך" הכוונה היא "אלו התלמידים""', ואילו במלים
כי הטעם "כדי שלא יהיו לכם חדשים* כשתחזרו" שייך במצות (שקיומם נקל יותר, כשרגילים בהם), משא"כ בתורה**, כי אדרבא - כשהלימוד "חדש" - נקל ומצליח יותר, וכמו שהבן חמש למקרא חש בעצמו שנקל לו (וע"ד פרש"י ואתחנן ה ו) "זרץ הוא לקראת" לימוד (שכל ו)ענין חדש - משא"כ לחזור על ענין ושכל ישן נושן שכבר יודעו.
ג) החידוש ב"אף לאחר שתגלו כו'" י"ל - בדרך הפשט - שהוא לפי שבפ' ואתחנן (ו, א ואילך) נאמר "וזאת המצוה גו' לעשות בארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה" - כל זמן שאתם במצב "לרשתה". ולכן המצות שבפ' ראשונה דק"ש ("וקשרתם" "וכתבתם" "ושננתם") שבאות בהמשך ל"וזאת המצוה גו' לרשתה" - אפ"ל קס"ד שחיובם הוא רק קודם שגלו. משא"כ "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם", שתוכנה שונה ממצות "ושננתם" שבפרשה ראשונה (כדלקמן בפנים), גם באם היתה כתובה שלא בסמיכות ל"ואבדתם", לא היתה סברא לומר שחיובה רק קודם שגלו וכוונת רש"י כאן ה"ה לבאר הסמיכות (כנ"ל הערה 6).
0) רש"י שם ו, ז. מספרי שם. וראה בארוכה
עקב ג
"ולמדתם אותם את בניכם" הכוונה היא לילדים כפשוטם'', כמשמעות המלה "בניכם" בסוף הענין "למען ירבו ימיכם וימי בניכם".
(ב) בציווי "ושננתם לבניך" אין נרמז הזמן שבו יש להתחיל וללמד את ה"בן", התלמיד, ואילו בציווי "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם", נרמז במלים אלו עצמן שיש להתחיל בכך מיד כשהבן "יודע לדבר":י, ואף
לפני כן "כשהתינוק מתחיל לדבר":י, אף לפני שהוא "יודע לדבר"*.
ה. "ואתחנן" - מלמעלה; "עקב" - מלמטה
כל ההבדלים הללו נובעים מאותה נקודה", כנרמז בשמותיהן של שתי הפרשות:
לעיל ע' 33 ואילך - ההוכחה לפירוש זה ע"פ דרך הפשט.
4 ועפ"ז יומתק דיוק לשון רש"י, שגבי "יודע לדבר" אומר "בן", וגבי "מתחיל לדבר" [משנה מלשון הכתוב "בניכם" ומלשון עצמו לפנ"ז ו]אומר "תינוק", שמורה על גיל קטן ביותר.
5 בענין ההפרש שבין פ' ואתחנן לפ' עקב [והשייכות של ההפטרות "נחמו" ו"ותאמר ציון" לפרשיות אלו] - ראה גם לעיל ע' 77 ואילך ובהנסמן שם.
הערות
- 1. *) מש"פ ברש"י (מספרי) ואתחנן (ר, ו) "אשר אנכי מצווך היום" שצ"ל "כחדשה" - החילוק הוא בין עשיית המצוה לקבלת הציווי ע"ע: בנוגע לעשיית המצוה - מעלה כשרגילים בה, והפכו בקבלתה ע"ע.
- 2. **) ומה שהחיוב ללמד לתלמידים הוא גם לאחר שגלו - אף שבתורה לא שייך הטעם "כדי שלא יהיו לכם חדשים כו'", והרי הציווי "ושננתם לבניך אלו התלמידים" נאמרה בפ' ראשונה דק"ש שבאה בהמשך לוזאת המצוה גו' לרשתה" (ראה לקמן בפנים ההערה בטעם הג'), י"ל: א) שזהו מצד החיוב במצות, כבטעם הא' שבפנים ההערה. ב) שגם התלמידים נכללים ב"את בניכם" שבפ' שני" דק"ש. ועוי"ל בזה.
- 1. כדמוכח מספרי כאן ומקידושין כט, ב. וכ"ה גם בדרך הפשט, וכדמוכח מפירוש רש"י "כשהתינוק מתחיל לדבר .. אביו מסיח עמו כו' ואם לא כו' כאילו קוברו כו'", שכ"ז אין שייך לרב.
- 2. סוכה מב, א. רש"י כאן.
- 3. ספרי כאן. רש"י כאן. וראה בארוכה שיחת ש"פ עקב תשכ"ח ביאור ב' הענינים שבפרש"י כאן.
מצוטט ב־1 עמודים
- תורת מנחם שיחת ש"פ עקב, ח"י מנחם-אב, ה'תשכ"ט לקו"ש ח"ט ע' 80
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.