63

6 לקוטי למרות שהיתה בכל חלקיו, ולא רק ביריעות ובקרשים, שעשויים מחי ומצומח"י, אלא אף בקרקע המשכן, הדומם, היתה בכל זאת בעיקר מצד למעלה, ולא מצד הדברים הגשמיים - היריעות וכו' והקרקע.

ורק כיון שהאור שהאיר במשכן היה בלי גבול, הוא יכול היה להגיע ולהשפיע גם למטה מטה, עד לסוג הדומם.

ולכן, לאחר לקיחת המשכן ממקום מסויים, לא נשארה שום קדושה במקום זה, בקרקע.

ואילו קדושת בית המקדש היתה מצד הדברים הגשמיים המרכיבים אותו בעצמם. ולכן גם לאחר חורבן בית המקדש נותרה קדושה במקום המקדש".

זהו הטעם הפנימי לכך שבית המקדש נבנה דוקא בתקופת שלמה, שבה "קיימא סיהרא באשלימותא":, כי ה"סיהרא", הלבנה, אינה כשמש - בבחינת המשפיע, בחינת "זעיר אנפין", אלא היא בבחינת המקבל, המקבלת את האור מהשמש, בחינת "מלכות"::. וכיון שהחידוש העיקרי

ואתחנןג

של בית המקדש אינו ההמשכה מלמעלה, אלא זיכוך הנבראים, לכן הוא קשור לשלימות של "סיהרא"3.

ד. זיכוך מלמעלה או מלמטה

בזיכוך הנבראים עצמם יש שני אופנים:

א) זיכוכם מצד האור שלמעלה. בדומה לרב המלמד את תלמידו באופן, שעל ידי לימוד. זה יהיה התלמיד מסוגל בעצמו להגיע לכוונה האמיתית*. אך בכל זאת, גם מה שמבין התלמיד "בעצמו" את אמיתות הכוונה נובע מההארה השכלית שהעניק לו הרב.

ב) זיכוך שאינו על ידי האור המאיר מלמעלה, אלא זיכוך הנבראים מצד עצמם: מפני שאמיתיות מציאותם היא אלקות, הרי הם סוף סוף מזדככים עד כדי "וראו כל בשר... כי פי ה' דיבר"<, לא מצד גילוי הדרגה של "פי ה'", אלא מצד הבשר עצמו.