14

שיחה ב

דברים ג

א. תוכחה שבסיומה גאולה

אחד מהענינים שבהם דומה ההפטרה "חזון ישעיהו" לפרשת דברים הוא:

"חזון ישעיהו" הוא נבואת תוכחה לישראל, אך יחד עם זאת, הכוונה אינה בתוכחה כשלעצמה, אלא, כנאמר בהפטרה עצמה, שהנבואה "לכו נא ונוכחה" היא למען ש"אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו...", ולכן סיום ההפטרה הוא בנושא הגאולה - "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה"'.

כך גם בפרשת דברים אנו רואים, שלמרות שהפרשה היא "דברי תוכחות"?, הרי בסיומה מדובר על הכניסה לארץ ישראל - "לא תיראום, כי ה' אלקיכם הוא הנלחם לכם".

וי"ל, שזוהי גם השייכות ד"חזון ישעי'" ל"חזון עובדי'" (ראה ילקו"ש ישעי' רמז שפה) - כי מחזון (ישעי') "קשה מכולן" לישראל, באים לחזון עובדי' - קשה מכולן לאדום.

ב. שני סוגים בתוכחה ובגאולה

דברי התוכחה של משה לבני ישראל בפרשתנו נחלקים לשני סוגים: תוכחות שמשה אינו מציין במפורש, אלא ברמז בלבד, ותוכחות שהוא מפרט בגלוי ובמפורשי.

גם בכניסה לארץ ישראל, שאודותיה מדובר בסוף הפרשה, יש שני ענינים: הכניסה לארץ ישראל עצמה, בעבר הירדן המערבי, והענין של "ושבתם איש לירושתו אשר נתתי לכם" בעבר הירדן המזרחי, אשר תלוי בקיום התנאי "חלוצים תעברו... יניח ה' לאחיכם ככם וירשו גם הם את הארץ אשר ה' אלקיכם נותן להם בעבר הירדן"*.

גם בכך דומה ההפטרה לפרשה: גם ב"לכו נא ונוכחה", שבתוכחות ההפטרה, יש שני סוגים: תוכחות על סוג אחד של עבירות - "אם יהיו חטאיכם כשנים", אשר על ידי התוכחה "כשלג ילבינו", ותוכחות על