9

זכות ליטול את ארץ ישראל באופן כזה, שהיא תילקח מאומות העולם לחלוטין - זהו גזל ושוד, לטענתם.

והתשובה על כך היא "כל הארץ של הקדוש-ברוך-הוא היא, הוא בראה": כיון שהקדוש-ברוך-הוא יצר את כל מציאותה, הרי מובן שכיון ש"כל הארץ של הקדושרברוך-הוא היא" (לא רק בחיצוניות**, אלא בפנימיותה ובעצם מהותה), לכן ביכולתו לשנות את מהותה של ארץ שהיתה "ארצות הגויים" לארץ ישראל לתמיד'ל.

ח. בעלות הגויים על האר ניתנה לאחר בריאתה

אך גם ההסבר "כל הארץ של הקדוש-ברוך-הוא היא" עדיין אינו מספיק דיו כדי לסתור את טענתם "לסטים אתם...":

אילו היתה התביעה "לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים" טוענת רק שישראל נטלו מ"שבעה גויים" ארץ שהיתה שייכת להם לפני כן למעשה, היה מובן, שכיון שהבעלות על הארץ ניתנה לגויים מהקדוש-ברוך-הוא, לכן "זכותו" ליטול אותה מהם.

אך כיון שטענת אומות העולם היא, שישראל נטלו את הארץ מכל אומות העולם*, כלומר, לכולם היתה "זכות" מסויימת בכוח בארץ זו, כפי שכל הארצות האחרות עשויות להשתייך לכל עם, וזכות זו ניתנה להם מיד עם בריאת הארץ, שנבראה מלכתחילה כארץ חולין?3 העשויה להשתייך לכל אחד מן העמים. יוצא מכך, שזכות זו לא ניתנה להם, אלא היא זכות הנוצרת

(ספרי עקב שם), אף שנקנו לישראל מצד הקנין דכיבוש מלחמה - אינם בכלל "נתנה לנו".

8 ומ"ש רש"י "שכבשתם ארצות שבעה גוים" - אף שטענת אוה"ע היא ששללו הזכות של כל האומות [ובפרט באם נאמר שטענה זו היא גם בנוגע ל"כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם" (ראה הערה הקודמת)] - י"ל, שכוונתו בזה לומר שטענת אוה"ע באה דוקא לאחרי שכבשו ישראל ארצות שבעה גוים. משא"כ לפנ"ז, גם לאחרי שכבשו ארץ סיחון ועוג, לא היו יכולים לטעון "לסטים אתם", כי לא נעשתה אז עדיין ל"ארץישראל" (ראה לקו"ש ח"ט ע' 14 הערה 4), ובנוגע לעצם הכיבוש - הרי כיבוש מלחמה אינו גזל, כבפנים.